מילים מפוסלות / מים הומים

מאת: מורן שוב

מילים: להאזין למוזיקה זה כמו להרגיש את הרוח נושבת על הגוף. לשיר זה כמו להיות הרוח בעצמך. כשאנחנו מבטאים מילה בקול, כשאנחנו מבטאים משפט, כשאנחנו קוראים שיר בקול או מאזינים לקורא אותו, המילים אינן עוד רק סימן נושא מובן – אלא הן נוכחות בעולם ממש. נוכחות בו כקול, כניגון;  כדבר מה מוחש. קולות שאנחנו שומעים עיצבו את ההיסטוריה שלנו, ועיצבו את דמותנו. לא רק נאומים מפורסמים או קריאות מוכרות (No More War. No More Bloodshed) שניגונם נחקק בזיכרוננו, אלא קולות באשר הם פסי קול: בן למשפחת רועים נולד אל תוך הקולות בהם מדרבן הרועה את עדרו: "בַּרָרָרָה", "בְּרְרְרְרר"; מי שחי ליד מים - רחש הגלים הוא חלק מעולמו.
​מילים אוֹנוֹמָטוֹפֵּאִיוֹת (אוֹנוֹמָטוֹפֵּאָה; תַּצְלִיל), הן מילים שהתגלגלו לשפה כחיקוי הצליל של הדבר בטבע שאותו הן מייצגות. שמות של קולות הם בדרך כלל אונומטופאיים. כמו, למשל, המילים של "איך עושה" חיה: דבורה מזמזמת (זמממזמממזמ), ברווז מגעגע, ציפור עושה 'ציפציפ' ועל כן נקראת ציפור, או 'צוויץ צוויץ' ועל כן מצייצת; כאלה הם גם הקולות: רשרוש, גרגור וטפטוף; או שמות כגון בקבוק בעברית או bottle באנגלית, המחקים את קול המים בָּק-בָּק-בָּק או בָּטְל-בָּטְל-בָּטְל הנמזגים מתוכם – ומלמדים אותנו שבכל תרבות ושפה שומעים דברים אחרת (כמו שכלב בעברית משמיע 'האו-האו' ו'הב-הב' ובאנגלית משמיע 'ווף-ווף' או 'ארף-ארף' או 'רף-רף').
Tamir David_image2_water
תמיר דוד, מים. 2016. פיגמנטים על נייר. 100x70 ס"מ
וישנן מילים שלא ניכר כי במקורן היו אונומטופאיות: כמילה חוק למשל, שהתגלגלה בתהליך מטאפורי משפה ש'נחקקה' באבן; ו'לחקוק' באבן אולי נולד מהצליל 'חק-חק-חק-חק' שמחקה את מה ששומעים כשחוקקים באבן; או המילה רעם שה-רְרְר בלשונה, הקרוב לקולו הנשבר של הרעם, נמצא בשמות הרעם של הרבה לשונות, והמילה מים

תמונה: במקרא אנו מוצאים שהמילים מים והמון קשורות זו בזו ומופיעות יחדיו: "המון גשם", "המון ים", "המון מים". שוב ושוב מים והֶמְיָה – שהוא הקול שמים משמיעים - הם ביטוי לקול שָׁאוֹן והמולה: "הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן; וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן" [ישעיהו, יז, יב]; קול המון – פירושו רעש גדול, רוב מהומה, קול גדול שלא ניתן להפריד לקולות יחידים. "קוֹל הָמוֹן בֶּהָרִים דְּמוּת עַם-רָב; קוֹל שְׁאוֹן מַמְלְכוֹת גּוֹיִם נֶאֱסָפִים" [ישעיהו, י"ג, ד']. את הקול הגדול של המון-המיה-ומים לא ניתן להבחין לקולות יחידים. (והומים גלגלי מרכבות מלחמה והומות גם יונים).
בציור מים של תמיר דוד, לא ניתן להפריד מים ממים, לא מצולות משטח פני הגלים; ולא ניתן להבחין בין מה שרואים במים עצמם לבין מה שאולי רק משתקף בהם: מים משמים, קצף גלים מעננים. אם נביט בציור זה כבציור מופשט, שלא מתאר מים דווקא, ולא נחפש בו דימויים - יתמסר המבט שלנו לתנועת הפיגמנטים השונים של הצבע. הפיגמנטים המומסים במים נוזלים שכבה על גבי שכבה, זולגים זה לצד זה, ותופסים את מקומם על הנייר. כמים גועשים הם מתכווננים על-פי הטבע שלהם ושל מה שסובב אותם. הטבע של הֶמְיָת המים, אותה הֶמְיָה שלא ניתן לפרוט ליחידים – הוא אותו טבע גם כאן על הנייר בזעיר אנפין.


מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית, ראשון לציון - מרכז לעברית כשפה וכתרבות
 
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.