צ'ט עם אורית אדר בכר

צ׳ט עם אורית אדר בכר, לרגל פתיחת התערוכה הקבוצתית ״פרישה״ בגלריה בסיס (עד ה-11.11)
IMG_4124
מה תלוי אצלך בבית?
ציור נפלא של מירית צ׳רווינסקי, עבודה יפה של אורלי עזרן, עבודות של פני יסעור שחלק עשינו החלפות אך שתיים בכלל נחשבו אצלה רשומי הכנה טכניים ואני הוצאתי אותם מהזבל אצלה בסטודיו, הדפסים של ז׳ק מרזן, אמן ישראלי שצריך סוף סוף לגלות ולהציג אותו, עבודות פיסול מיניאטוריות של ורד לוי, ועבודה של נעמי שניידר, שחבל שהיא לא מציגה יותר. תלוי אצלי גם צילום של עמי רביב וציור נהדר של הדס חסיד, שבו היא העתיקה את תלוש המשכורת שלה.
 
מי האמן או האמנית שהשפיעו עליך?
לעבודות של ברוס נאומן יש השפעה ישירה ומתמשכת על עבודתי. כל מה שעשה - פיסול, רישום, מיצגים, ווידאו. המעברים שלו בין המדיומים היו הדבר שהכי עניין אותי. וכמובן איכות העבודות, החדשנות, האומץ.  אבל היו המון השפעות נוספות - הטקסטים של בקט, שהיוו מעין כיוון צליל עבורי, ואמני המינימל ארט - קרל אנדרה, רוברט מוריס , וולטר דה מריה, פלבין , ודניאל ביורן הצרפתי. מרטין קיפנברגר, שבפעם הראשונה שראיתי עבודות שלו הייתי באופוריה וכך לגבי ג׳סיקה סטוקולדר, שאפילו הלכתי להפגש אתה מרוב התרגשות (זה כמובן היה רגע לפני הפרסום הגדול כשעוד היה לה זמן) ונחום טבת. כיוון שאני גם ציירת אז מהכיוון הזה הושפעתי מרישומים של הפסל ריצ׳רד סרה, מפנחס כהן גן, זיגמר פולקה הגרמני, ולאחרונה אני בדיאלוג עם כריסטופר וול, שהוא צייר מרגש, וויד גייטן. גיליתי מחדש את האנה דרבובן
אני בטח לא זוכרת הכל אבל חייבת לציין את גבריאל אורוזקו, פייר וויג וגאורג שניידר.
 
עם איזו דמות היית רוצה לשתות כוס בירה?
הייתי מאד רוצה להפגש עם הורי כאנשים צעירים. כיום הורי אנשים מבוגרים ויש דברים שכבר מיטשטשים ואני לא יודעת אם תמיד היה כך או שקרו שינויים עם הגיל. הייתי מתה לפגוש אותם בני עשרים ומשהו אבל שאני אגיע לפגישה בגילי היום. 
 
איזה ספר יש לך ליד המיטה?
כרגע, כל מה שתורגם לעברית של דיוויד פוסטר וואלאס, בקרוב אעבור לאנגלית. הוא פשוט נפלא ושווה את המאמץ. ספר שירים של חביבה פדיה, ׳הגיהנום הוא גן עדן ברוורס׳, ׳השעה לילה׳ של לודמילה פטרושבסקיה,  שכדאי לצפות בה ביו טיוב כי היא גם זמרת קברט, ולידיה דייויס עם סיפורים קצרים וחזקים, ״Almost No Memory״, שלא תורגם לעברית למיטב ידיעתי.
 
מה היית עושה אם לא היית אמנית?
הייתי כנראה כותבת או עוסקת בתאטרון או בקולנוע. בכל מקרה משהו שקשור ליצירה. אבל אם השאלה היא אם יש משהו שמעניין אותי חוץ מיצירה אז אני מניחה שהייתי מטפלת באנשים.
 
באיזו תקופה אמנותית היית בוחרת לחיות?
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה העשרים כמובן באירופה או ניו יורק. אמנם כבר נולדתי אך הייתי ילדה ונראה לי שלהיות אדם בוגר בזמנים ההם היה הכי מעניין, פתוח ורדיקלי מבחינה אמנותית. 
 
מה האני מאמין שלך כמורה לאמנות?
אני רואה את התפקיד שלי כמי  שמלווה תהליכי יצירה. הדגש שלי הוא על תהליכי היצירה. אמנם עבודות טובות תמיד מרגשות אותי ואני לא מעמידה פנים מול סטודנטים ש״העיקר התהליך והתוצאה לא חשובה״ אבל, כיוון שאי אפשר ליצור ללא כשלונות, ללא חולשה, ללא טפשות, ללא ללכת לאבוד, אני עובדת עם סטודנטים באופן שמכריח אותם להתמודד ולהכיר את המקומות הללו. פיתחתי צורת עבודה שמלמדת סטודנטים להשאר בשלב של הסקיצה, בלי למהר ליצור את הדבר בראשון שקופץ להם לראש.
 
 
מה דעתך על הדרמה סביב פוקסטרוט?
לא ראיתי את  הסרט וזה גם לא העניין. מה שחשוב הוא שהשרה מירי רגב לא מבינה את תפקידה. היא לא מבינה שהיא אמורה לשרת אותנו. היא יכולה להגיד את דעתה (רצוי שתראה את הסרט לפני שהיא קופצת להביע דעה) אבל אין לה זכות לאיים בסגירת ברזים, בצנזורה וכו׳. הכסף לא שלה אלא שלנו האזרחים .
 
 
 לפרטים אודות תערוכה "פרישה" המוצגת בגלריה בסיס לחצו כאן.

 
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.