הילה בן ארי / רותי הלביץ כהן יום שלישי 26 בדצמבר 2017 בשעה 20:00
    הבין-תחומיות
    שתי אמניות / שתי הרצאות // על ההיבט הבין-תחומי ביצירתן ועל הדיאלוג שאלו מקיימות עם יצירות ויוצרים מדיסציפלינות שונות

    הילה בן ארי (1972)

    הילה בן ארי, אמנית היוצרת במדיות שונות כמו פיסול, וידאו וחיתוך נייר. עבודותיה בוחנות את מערכת היחסים בין הגוף למרחב ומעמידות את הגוף ככלל ואת הגוף הנשי בפרט, כצומת של הקשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים. הילה הציגה את עבודותיה במוזיאונים וגלריות בארץ ובחו"ל וזכתה בפרסים רבים, ביניהם – פרס בתחום הוידאו לאמן בכיר מטעם משרד-התרבות והספורט (2016) ופרס פינס לאמן הדפס ישראלי מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים (2016).

    במהלך השנים האחרונות יצרה מספר עבודות מחווה לאמנים ישראלים שפעלו בדיסציפלינות שונות. דרך דיאלוג זה היא חוקרת היבטים מגדריים וקשרים תרבותיים ובין־דוריים.
     
    רותי הלביץ כהן (1969)

    רותי הלביץ כהן, אמנית וציירת ישראלית, בעלת תואר שני באמנות, למדה באוניברסיטת חיפה, באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ובמכללה האקדמית בית-ברל.

    עבודותיה של רותי הלביץ כהן עוסקות בנעורים, תמימות ואובדן התמימות, מיניות, אימהות, חרדות, באזור הספק שבין התת-מודע למודע. תערוכותיה המוזיאוליות "Mind the Gap" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (2008), "בית העלמות" בביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל-אביב (2009) ו"על בלימה" בשיתוף עם יהושע סובול במוזיאון נחום גוטמן (2011) מייצרות גוף עבודה המתפתח בעקביות מתערוכה לתערוכה ושומר על עיקרון של התמרות פנימיות.

    אזור הספק – מונח של רותי הלביץ כהן בהתייחסה לעבודותיה, המבקש לתחום ולתאר את החוויה הסובייקטיבית האמנותית, החל מתהליך היצירה, חשיפתה בפומבי, חוויית הצופה, והשפעות בהקשרים רחבים יותר. זווית ראיה זו טוענת שתהליכי היצירה ותהליכי ההשפעה של המעשה האמנותי במעגל הפרטי והרחב מתפקדים כפוטנציאלים יותר מאשר תכנים מכתיבים. ברוח הזו האמנות נתפסת כמסגרת מאפשרת אשר בתוכה ניתן לבסס חוויות, תפיסות ורעיונות.
    אלכימיה – בטכניקה זו הנייר השקוף להעתקה מצויר, נחתך ומודבק בשביל ליצור דימוי רנטגן החודר לעבודות והופך אותן על פניהן. דימויים אלו הממומשים באמצעות חומרים מתכלים כגון נייר פרגמנט, נייר דבק, מרכך כביסה, דיו, קפה טחון, צבע וחומרים אחרים יוצרים טכניקה ייחודית של האמנית של "אמצעים מעורבים" שהלביץ כהן מגדירה כ"אלכימיה". סביבת התערוכות היא אזור המדמה תת-מודעות, בבתי שחיטה מטאפוריים וחדרי ניתוח מוצגים דימויים שקוף של דמויות מבותרות ופשוטות עור שבאופן בלתי מסתיים הורגות ומחיות את עצמן.

    הלביץ כהן זכתה בפרסים רבים, ביניהם – פרס פרויקט אמן-מורה מטעם משרד המדע התרבות והספורט (2002, 2004), פרס עידוד היצירה מטעם משרד המדע התרבות והספורט (2008) ופרס שרת התרבות (2013).

    כמו כן הציגה הלביץ כהן את עבודותיה במוזיאונים ובגלריות בארץ ובחו"ל, ביניהם – מוזיאון ינקו דאדא, עין-הוד (1994), גלריה UMTRIB, גרמניה (2007), גלריה Evi Gougenheim, פריז, צרפת (2008), ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו, מוזיאון תל-אביב (2009), ביאנלה מדינות אגן הים-התיכון, קלן, גרמניה (2010), גלריה אומטריב, קיל, גרמניה (2010), מוזיאון נחום גוטמן לאמנות (2011).
     
    כל הזכויות שמורות לבסיס לאמנות ותרבות
    CREATED BY FIRMA & Compie. בסיס לאמנות ותרבות בסיס לאמנות ותרבות

    רוצה לדעת עוד?