זמן קריאה : 2:38 דקות
המחפשים / דנה גילרמן
מה יכולים ללמוד בבצלאל מתערוכת הבוגרים של לימודי ההמשך במדרשה?
מה יכולים ללמוד בבצלאל מתערוכת הבוגרים של לימודי ההמשך במדרשה?
'לובי', תערוכת הגמר של 11 בוגרי לימודי ההמשך במדרשה, מוצלחת מאוד. קומת הכניסה של הירקון 19 ,הגלריה התל־אביבית של המדרשה, הפכה למעין לובי של מלון במיצב המשותף לכל הבוגרים. התוצאה היא כמו אח חורג ומוזנח של הלובי המפואר של מלון רויאל ביץ' הסמוך, שחלל התצוגה שניתן למדרשה נכפה עליו במסגרת הסדר עם עיריית תל־אביב. לעיתים מתפקד החלל הזה כטפיל שניזון מתכונותיו של המלון ומאיר אותם באור ביקורתי ואירוני. זה קורה גם בתערוכה הזו.
דלפק הקבלה בלובי האלטרנטיבי הוא מיצב מצויר מצוין של שני פרי-נס, שמוגשים בו גם שתייה וכיבוד. מתוך מזוודה ורודה שקשורה לאחת הכורסאות צומח עציץ אווירה. שני פסלים של האני חטיב - האחד בצורת מנעול ענק מאבן גיר והשני מעין חלון הפרדה מזכוכית – משבשים קנה מידה מוכר של אובייקטים שהם חלק מסממני הלובי. מהתקרה תלויה נברשת זכוכית שעיטוריה נוצרו מהאות ש׳, מעין ששששש מתמשך של השתקה, בניגוד להמולה הרוחשת בדרך כלל בחללים ציבוריים של מלונות.
בקומה השנייה - שאליה מובילה סדרת תצלומים מפתה של אלה מנור – מוצגות תערוכות יחיד של הבוגרים. מיצב הסאונד של עלמה פוגל, מחבר בין פטפונים ישנים, ציוד רפואי וחפצים נוספים לכדי תזמורת נוגעת ללב. מיצב הווידיאו של יעל פלדמן שביט מתמקד בדמות נשית שעומדת באור הזרקורים. הבעות הפנים שלה – ההתרגשות לצד בעתה - מרתקות ומרגשות. נאוה ג'וי אוזן משלבת במיצב הווידיאו שלה צילומים שבהם היא מתעדת אתרי בנייה ברחבי הארץ ובין עבודות של סבה המנוח, שעבד כצלם בניו־יורק בשנות ־ה־20 וה־30 - תקופה של בנייה מאסיבית. החיבור בין ערים שונות וזמנים שונים מזכיר סרטי תעמולה של תנופת התחדשות לצד דימויים של ערים מנוכרות דוגמת מטרופוליס. בולט לטובה גם המיצב של שני פרי-נס (המלצרית מדוכן הקבלה למטה), שמפסלת מבנים מערימות של עוגות ופירוריהן.
התערוכה כמכלול מעוררת תחושה של חיפוש, סקרנות ושיתוף פעולה. ניתן לזקוף זאת לזכותם של כמה גורמים אנושיים: מירי סגל, אמנית מבריקה וחובבת אקפרימנטים, שעומדת בראש התוכנית ללימודי ההמשך במדרשה (בליווי של אבי לובין), הילה כהן שניידרמן, שהיא אוצרת מקורית בעלת עין ביקורתית ורגישות חברתית, והאמנים הצעירים עצמם. האחרונים הגיעו למדרשה ממקומות שונים, בניגוד, למשל, לתוכנית לימודי ההמשך של בצלאל, שמרבית הלומדים בה הם בוגרי תואר ראשון של המוסד. הסלקציה הידועה מראש שם מפספסת לעיתים קולות שונים ומעניינים.
המדור פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות
בקומה השנייה - שאליה מובילה סדרת תצלומים מפתה של אלה מנור – מוצגות תערוכות יחיד של הבוגרים. מיצב הסאונד של עלמה פוגל, מחבר בין פטפונים ישנים, ציוד רפואי וחפצים נוספים לכדי תזמורת נוגעת ללב. מיצב הווידיאו של יעל פלדמן שביט מתמקד בדמות נשית שעומדת באור הזרקורים. הבעות הפנים שלה – ההתרגשות לצד בעתה - מרתקות ומרגשות. נאוה ג'וי אוזן משלבת במיצב הווידיאו שלה צילומים שבהם היא מתעדת אתרי בנייה ברחבי הארץ ובין עבודות של סבה המנוח, שעבד כצלם בניו־יורק בשנות ־ה־20 וה־30 - תקופה של בנייה מאסיבית. החיבור בין ערים שונות וזמנים שונים מזכיר סרטי תעמולה של תנופת התחדשות לצד דימויים של ערים מנוכרות דוגמת מטרופוליס. בולט לטובה גם המיצב של שני פרי-נס (המלצרית מדוכן הקבלה למטה), שמפסלת מבנים מערימות של עוגות ופירוריהן.
התערוכה כמכלול מעוררת תחושה של חיפוש, סקרנות ושיתוף פעולה. ניתן לזקוף זאת לזכותם של כמה גורמים אנושיים: מירי סגל, אמנית מבריקה וחובבת אקפרימנטים, שעומדת בראש התוכנית ללימודי ההמשך במדרשה (בליווי של אבי לובין), הילה כהן שניידרמן, שהיא אוצרת מקורית בעלת עין ביקורתית ורגישות חברתית, והאמנים הצעירים עצמם. האחרונים הגיעו למדרשה ממקומות שונים, בניגוד, למשל, לתוכנית לימודי ההמשך של בצלאל, שמרבית הלומדים בה הם בוגרי תואר ראשון של המוסד. הסלקציה הידועה מראש שם מפספסת לעיתים קולות שונים ומעניינים.
המדור פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות