זמן קריאה : 3:07 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה
גיליון מיוחד על מוזיאונים בפריפריה בעקבות הפרוייקט החדש של מירי רגב, שהקציבה שישה מיליון שקל להקמת 20 מוזיאונים חדשים בעיירות פיתוח.
גיליון מיוחד על מוזיאונים בפריפריה בעקבות הפרוייקט החדש של מירי רגב, שהקציבה שישה מיליון שקל להקמת 20 מוזיאונים חדשים בעיירות פיתוח.
מהו מוזיאון?
כשאנחנו שומעים מוזיאון אנחנו חושבים מן הסתם על החשובים והמוכרים אבל חשוב להבין שבארץ מושג המוזיאון מאגד מוזיאוני מורשת, מדע, ארכיאולוגיה וטבע וגם אמנות וכולם חולקים את אותה עוגה תקציבית. ובכל זאת, כדי שמוסד כלשהו יזכה להכרה כמוזיאון, עליו לעמוד בקריטריונים של חוק המוזיאונים, שעל פיו נדרש חלל בגודל מסויים, שיש ברשותו אוסף (שאינו למכירה), שמתקיימות בו תערוכות, פעילות חינוכית, שיש בו צוות מקצועי, שמתבצע בו מחקר, שמפיק קטלוגים ועוד ועוד. מיותר לציין שהדברים האלה עולים כסף רב, בעיקר כשמדובר בשלב ההקמה.
כשאנחנו שומעים מוזיאון אנחנו חושבים מן הסתם על החשובים והמוכרים אבל חשוב להבין שבארץ מושג המוזיאון מאגד מוזיאוני מורשת, מדע, ארכיאולוגיה וטבע וגם אמנות וכולם חולקים את אותה עוגה תקציבית. ובכל זאת, כדי שמוסד כלשהו יזכה להכרה כמוזיאון, עליו לעמוד בקריטריונים של חוק המוזיאונים, שעל פיו נדרש חלל בגודל מסויים, שיש ברשותו אוסף (שאינו למכירה), שמתקיימות בו תערוכות, פעילות חינוכית, שיש בו צוות מקצועי, שמתבצע בו מחקר, שמפיק קטלוגים ועוד ועוד. מיותר לציין שהדברים האלה עולים כסף רב, בעיקר כשמדובר בשלב ההקמה.
זהו מוזיאון
מהי פריפריה?
האם פריפריה זה עניין של גיאוגרפיה? תלוי את מי שואלים. בתוך הפריפריה שהיא ישראל, גם לנו יש את מוקדי הכוח המרכזיים שלנו, את שוליהם ואת הפריפריות שלהם. גם מוזיאונים הקרובים למרכז, כגון מוזיאון הרצליה, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון מובי בבת ים ומוזיאון אשדוד, נחשבים לפריפריה. בשיחה עם יניב שפירא, מנהל המשכן לאמנות בעין חרוד, הוא טען בלהט שהמשכן אינו פריפריה אם כי מרכז וזאת מבחינת העשייה האמנותית, היקפה ועומקה. הצהרתו מגובה גם במחקר אקדמי של פרופ׳ טלי כץ גרו וד״ר תמר יוגב. במחקר (שטרם פורסם) החוקרות ראיינו את האוצרים וגם בדקו את פרופיל האמנים שמוצגים בשני המוזיאונים שלכאורה הם מרכז מול פריפריה (מוזיאון תל-אביב והמשכן לאמנות בעין חרוד) אבל בפועל מציגים רפרטואר מרתק שחורג מההגדרות הללו (מידע שסיפקה פרופ׳ כץ גרו).
האם פריפריה זה עניין של גיאוגרפיה? תלוי את מי שואלים. בתוך הפריפריה שהיא ישראל, גם לנו יש את מוקדי הכוח המרכזיים שלנו, את שוליהם ואת הפריפריות שלהם. גם מוזיאונים הקרובים למרכז, כגון מוזיאון הרצליה, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון מובי בבת ים ומוזיאון אשדוד, נחשבים לפריפריה. בשיחה עם יניב שפירא, מנהל המשכן לאמנות בעין חרוד, הוא טען בלהט שהמשכן אינו פריפריה אם כי מרכז וזאת מבחינת העשייה האמנותית, היקפה ועומקה. הצהרתו מגובה גם במחקר אקדמי של פרופ׳ טלי כץ גרו וד״ר תמר יוגב. במחקר (שטרם פורסם) החוקרות ראיינו את האוצרים וגם בדקו את פרופיל האמנים שמוצגים בשני המוזיאונים שלכאורה הם מרכז מול פריפריה (מוזיאון תל-אביב והמשכן לאמנות בעין חרוד) אבל בפועל מציגים רפרטואר מרתק שחורג מההגדרות הללו (מידע שסיפקה פרופ׳ כץ גרו).
המשכן לאמנות בעין חרוד. מרכז או פריפריה?
חנות נטושה או כיתת גן ישנה
הפרוייקט החדש של מירי רגב הושק במסיבת עיתונאים במגדל העמק ובה נמסר שהחללים למוזיאונים החדשים יכולים להיות חנות נטושה, בית דואר או כיתת גן ישנה. קצת קשה לדמיין מוזיאון בחללים כה קטנים. אני יכולה לנחש שהעובדה שהמועצה לשימור אתרים מנהלת את הפרוייקט מרמזת על כך שהמוזיאונים החדשים לא יהיו מוזיאונים לאמנות דווקא.
אין עוררין על החשיבות של פיתוח התרבות בפריפריה ובעיירות פיתוח. אבל כותרות אינן עשייה תרבותית, כפי שעניתי לטוקבקיסט שהגיב לפוסט שלי את התגובה הכי צפויה של אוהדי מירי רגב: ״כל הכבוד למירי רגב שמפתחת מוזיאונים גם בפריפריה. גם שם חיים בני תרבות מפוארת שיש להם המון להציג״. וזה תמצית העניין. אנשים לא נותנים למספרים לבלבל אותם:
תקציבים
על פי הדיווחים לגבי תוכנית המוזיאונים של שרת התרבות, שישה מיליון ש״ח יחולקו בין 20 מוסדות חדשים, חלוקה שתשאיר לכל מוסד 300,000 ש״ח לשנה. כיצד ניתן להקים מוזיאון בסכום זה? הבה נסתכל על התקציבים של מוזיאונים קיימים בפריפריה. עין חרוד למשל, אחד משלושת המוזיאונים הראשונים שהוקמו בארץ, כבר ב- 1938, שמבקרים בו 40-50 אלף איש בשנה, קיבל ב- 2016 תקציב של 360,000 ש״ח. השנה, שכבר תיכף נגמרת, קיבל המוזיאון 260,000 ש״ח בלבד וזאת רק לפני חודש. זאת אומרת שבמשך שבעה חודשים המוזיאון פעל ללא תקציב וללא צפי. זה מצב בלתי נסבל! המצב בפתח תקוה ובהרצליה דומה מאד, וזה כמובן מטיל עול כבד על התפקוד השוטף והתכנון לטווח ארוך.
הפרוייקט החדש של מירי רגב הושק במסיבת עיתונאים במגדל העמק ובה נמסר שהחללים למוזיאונים החדשים יכולים להיות חנות נטושה, בית דואר או כיתת גן ישנה. קצת קשה לדמיין מוזיאון בחללים כה קטנים. אני יכולה לנחש שהעובדה שהמועצה לשימור אתרים מנהלת את הפרוייקט מרמזת על כך שהמוזיאונים החדשים לא יהיו מוזיאונים לאמנות דווקא.
אין עוררין על החשיבות של פיתוח התרבות בפריפריה ובעיירות פיתוח. אבל כותרות אינן עשייה תרבותית, כפי שעניתי לטוקבקיסט שהגיב לפוסט שלי את התגובה הכי צפויה של אוהדי מירי רגב: ״כל הכבוד למירי רגב שמפתחת מוזיאונים גם בפריפריה. גם שם חיים בני תרבות מפוארת שיש להם המון להציג״. וזה תמצית העניין. אנשים לא נותנים למספרים לבלבל אותם:
תקציבים
על פי הדיווחים לגבי תוכנית המוזיאונים של שרת התרבות, שישה מיליון ש״ח יחולקו בין 20 מוסדות חדשים, חלוקה שתשאיר לכל מוסד 300,000 ש״ח לשנה. כיצד ניתן להקים מוזיאון בסכום זה? הבה נסתכל על התקציבים של מוזיאונים קיימים בפריפריה. עין חרוד למשל, אחד משלושת המוזיאונים הראשונים שהוקמו בארץ, כבר ב- 1938, שמבקרים בו 40-50 אלף איש בשנה, קיבל ב- 2016 תקציב של 360,000 ש״ח. השנה, שכבר תיכף נגמרת, קיבל המוזיאון 260,000 ש״ח בלבד וזאת רק לפני חודש. זאת אומרת שבמשך שבעה חודשים המוזיאון פעל ללא תקציב וללא צפי. זה מצב בלתי נסבל! המצב בפתח תקוה ובהרצליה דומה מאד, וזה כמובן מטיל עול כבד על התפקוד השוטף והתכנון לטווח ארוך.
מוזיאון הרצליה – פעילות אמנותית מרשימה
ובכל זאת!
אף על פי כן ולמרות כל זאת, בפריפריה נעשים דברים נפלאים. מערד ובאר שבע בדרום דרך אשדוד, בת ים, פתח תקווה, הרצליה, חיפה, טבעון, עין חרוד ועד תפן בצפון, מתקיימת פעילות אמנותית מרשימה למרות התקציבים המזעריים שמשרד התרבות מקציב. המוסדות הפריפריאלים (וגם המוזיאונים המרכזיים חשוב לומר) לא היו מצליחים להעשיר את עולמנו התרבותי לולא כספי תורמים ומקורות הכנסה לא ממסדיים.
חינוך והנגשה
מוזיאון אינו רק קירות. כל המוזיאונים בארץ עוסקים בחינוך ובהנגשת האמנות לציבור הרחב עם הנחות משמעותיות לתושבי עירם, הדרכות, פעילות לכל המשפחה, מדריכי שמע וקטלוגים וטקסטים מאירים. המוזיאונים גם פונים לקהל שאינו שוחר אמנות שיבוא ויטעם אמנות. זה חלק חשוב מאד בעשייה, למרות התקציבים הנמוכים ולמרות - כפי שהסבירה לי ד״ר איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה לאמנות - שכאשר משרד החינוך הופרד ממשרד התרבות, נלקחו תקציבי החינוך של המוזיאונים לאמנות (אך לא של מוזיאונים בתחומים האחרים).
אף על פי כן ולמרות כל זאת, בפריפריה נעשים דברים נפלאים. מערד ובאר שבע בדרום דרך אשדוד, בת ים, פתח תקווה, הרצליה, חיפה, טבעון, עין חרוד ועד תפן בצפון, מתקיימת פעילות אמנותית מרשימה למרות התקציבים המזעריים שמשרד התרבות מקציב. המוסדות הפריפריאלים (וגם המוזיאונים המרכזיים חשוב לומר) לא היו מצליחים להעשיר את עולמנו התרבותי לולא כספי תורמים ומקורות הכנסה לא ממסדיים.
חינוך והנגשה
מוזיאון אינו רק קירות. כל המוזיאונים בארץ עוסקים בחינוך ובהנגשת האמנות לציבור הרחב עם הנחות משמעותיות לתושבי עירם, הדרכות, פעילות לכל המשפחה, מדריכי שמע וקטלוגים וטקסטים מאירים. המוזיאונים גם פונים לקהל שאינו שוחר אמנות שיבוא ויטעם אמנות. זה חלק חשוב מאד בעשייה, למרות התקציבים הנמוכים ולמרות - כפי שהסבירה לי ד״ר איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה לאמנות - שכאשר משרד החינוך הופרד ממשרד התרבות, נלקחו תקציבי החינוך של המוזיאונים לאמנות (אך לא של מוזיאונים בתחומים האחרים).
אוטובוס האמנות שארגן מוזיאון פתח תקווה
ישראלים מעבר לים חלק ב׳
השלמה לגיליון שעבר לגבי אמנים ישראליים שמציגים מעבר לים - הנה עוד כמה תערוכות חשובות:
חן שיש מציגה ברומא יחד עם האמנית האיטלקיה ורוניקה בוטיצ׳לי (עד 28.10).
ציבי גבע יציג בניו יורק בין ה 12.10-18.11.
יוסף ז׳וזף דדון עושה חיל בצרפת ובשבוע הבא יפתח תערוכה רטרוספקטיבית ענקית בורסאי. בנוסף, משרד התרבות הצרפתי הוקיר לדדון את אבירות לגיון התרבות, וסדרת עבודות שלו - הכוללת 233 צילומים ו17 עבודות ווידאוה- נכנסה לאוסף הפומפידו לפני כחודש.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
השלמה לגיליון שעבר לגבי אמנים ישראליים שמציגים מעבר לים - הנה עוד כמה תערוכות חשובות:
חן שיש מציגה ברומא יחד עם האמנית האיטלקיה ורוניקה בוטיצ׳לי (עד 28.10).
ציבי גבע יציג בניו יורק בין ה 12.10-18.11.
יוסף ז׳וזף דדון עושה חיל בצרפת ובשבוע הבא יפתח תערוכה רטרוספקטיבית ענקית בורסאי. בנוסף, משרד התרבות הצרפתי הוקיר לדדון את אבירות לגיון התרבות, וסדרת עבודות שלו - הכוללת 233 צילומים ו17 עבודות ווידאוה- נכנסה לאוסף הפומפידו לפני כחודש.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.