השבוע בעולם האמנות דבי לוזיה - בסיס לאמנות ותרבות

השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 11/5/16

חמור בתערוכה, ביונסה בגווני עירום, מגדלים בלאס וגאס והבנה בברוקלין

Frieze NYC

השבוע הפוקוס של עולם האמנות היה על ניו יורק, ביריד Frieze, שחצה את האוקיינוס האטלנטי לראשונה ב-2014 והעז לתקוע יתד בטריטוריה שהיתה שמורה עד אז לארמורי שואו, יריד המתקיים בפברואר. כידוע, האספנים נודדים לאורך השנה בין הירידים הגדולים בלונדון, בזל, מיאמי וניו יורק, כשבשנים האחרונות נוספות עוד ועוד אטרקציות על פני הגלובוס. הייחוד של הירידים הגדולים הוא שהם מושכים ארועי משנה רבים, שמהווים יחד מוקד משיכה גדול לאוהבי האמנות ובמיוחד לרוכשיה.
השאלה מתי תופעת ריבוי הירידים תמצה את עצמה היא רלוונטית מתמיד לאור העובדה שהגלריות המשתתפות (רבים משתתפים בכל הירידים), צריכות לחדש ולרגש בכל פעם מחדש. לפי הביקורות, כבר ביריד זה מורגשת עייפות החומר, כשהיצירה הכי פופולרית היא של חמור (חי) אוכל חציר מתחת לנברשת מהודרת (פרויקט של מאוריציו קטלן). לא צריך להתאמץ כדי להבין את האמירה הצינית של היצירה הזאת.

מאוריציו קטלן, פריז ניו יורק. פרפזה על עולם האמנות או דיוקן עצמי? למדור של דבי לוזיה

אופנה במט

זו כבר מסורת, כל שנה מכון האופנה במוזיאון המטרופוליטן מעמיד תערוכת נושא אקסטרווגנטית ומושכת קהל. השבוע נפתחה תערוכת Manus x machina - אופנה בעידן הטכנולוגי. מי שמצפה לרובוטים יתאכזב. הדגש הוא על טכניקות ותהליכים המשלבים בין טכנולוגיה לעבודת יד כמו בדוגמה המצולמת כאן, של קארל לגרפלד עבור שאנל, שצוירה ביד, ואז נסרקה ועובדה במחשב להדפסה על בד. הדוגמה הממוחשבת שימשה בסיס לתפירה ידנית של אבנים טובות.
הכוונה היא לנפץ את הדיכוטומיה בין ייצור ידני וייצור ממוכן ולהציג שלל טכניקות מרהיבות ומדעיות כמעט, היוצרים את הבגדים שאנחנו לובשים (טוב, אולי לא אנחנו ספציפית).

גאלה במט

עוד מסורת במט היא ערב הגאלה השנתי לגיוס תרומות עבור מכון האופנה, המחלקה היחידה במט שצריכה לממן את עצמה. הממונה על אירוע זה היא לא אחרת מאנה וינטור, עורכת "ווג", שהצליחה להפוך את הארוע הזה לנוצץ לא פחות מהאוסקר. למרות שאין חובה, מקובל שהאורחים יתלבשו ברוח התערוכה - והיה מאכזב לראות שהאסוציאציה הנפוצה של אופנה בעידן הטכנולוגי הסתכמה במראה המטאלי. ראיתי רק שתי דוגמאות לשימוש בטכנולוגיה לבישה, כמו נורות לדים, למשל. לא חסרו גם מראות מביכים כמו ליידי גאגא ומדונה (שטענה שהתלבושת שלה היא מחאתית). ביונסה נראתה כאילו עטפו אותה בניילון נצמד בגוון עירום (ניוּד). מה שהיה מעניין לראות זה השילוב בין הוט קוטור - פראדה, ארמני וז׳יבנשי לבין H&M ואפילו טופשופ. חובבי האופנה יוכלו להתלקק כאן.

כרטיס לאירוע עולה 30,000 דולר, שולחן עולה 275,000 דולר ונכחו בו כ-600 איש, וביניהם גם כמה מוזמנים בני מזל. משחק יקר, לכל הדעות.

בדרך ללאס וגאס

הדרך ללאס וגאס מעולם לא היתה צבעונית יותר, עתה כשעומד להיחנך פסל סביבתי עצום ממדים, כ-10 ק״מ דרומית לעיר ההימורים במדבר נבאדה. האמן השוויצרי יוגו רונדינוני יצר את ״שבעת ההרים הקסומים״ כהערה צינית על הצעקנות של לאס וגאס בלב המדבר: אלה שבעה מגדלים בגובה 9 מטר שעשויים מסלעי ענק בצבעים זרחניים, הכי לא מחוברים לסביבה הטבעית שלהם.
זוהי עבודה מורכבת מבחינה לוגיסטית, שתוכננה במשך ארבע שנים והופקה על ידי Art production fund, קרן ללא מטרות רווח שמפיקה פרויקטים אמנותיים מורכבים ברחבי ארצות הברית. חלק מהכסף גויס במיזם קיקסטארטר (יש בלינק וידאו מעניין של המיצג). הפסלים הצבעוניים יעמדו במקומם בשנתיים הקרובות.

יוגו רודינונה, פרט מתוך ״שבעת ההרים הקסומים״ אוגו רודינונה דבי לוזיה

הבנה

מרטין קריד, אמן בריטי זוכה פרס טרנר, חנך השבוע את פסל החוצות ״הבנה״, הגדול ביותר שלו עד כה. במקור העבודה היתה אמורה לכלול שלוש מילים: Love, peace and understanding – אהבה, שלום, והבנה - אך מטעמי תקציב הוא נדרש לצמצם. הוא בחר במלה הבנה מתוך מחשבה שאולי זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים כדי להגיע גם לאהבה ולשלום.
הפסל הענק מוצב במזח שבפארק גשר ברוקלין. האותיות האדומות מוארות בחשיכה והשלט כולו מסתובב וניתן לראותו גם מדרום מנהטן.
הפסל הוצב בסיוע הקרן לאמנות ציבורית בניו יורק, שאחראית גם להצבת הפסל ״האוזן של ון גוך״ של אלמגרין ודרגסט במרכז רוקפלר - בריכת שחייה המעוררת אסוציאציה של אוזן כשהיא ניצבת אנכית. הצבתה בכניסה למרכז רוקפלר גורמת לה להיראות כמו גוף זר שצנח מהחלל.

דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.