כלב בתלת ממד מתוך גלריית התמונות של חב׳ People

השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 18/3/16

זמן קריאה : 2:14 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 18.3

על הסניף החדש של המטרופוליטן בניו יורק, על עבודת סאונד בין שני המוזיאונים ועל גאג׳ט חדש שמציעה חברה ישראלית להדפסת פסלי תלת מימד
יום חג בניו יורק
פתיחה של מוזיאון חדש היא תמיד חגיגה. בשנה שעברה ניו יורק חגגה את פתיחתו של מוזיאון הוויטני בבניין חדש דנדש על גדות ההדסון. בינתיים, באפר איסט סייד, הבניין הישן נותר מיותם אך לא לזמן רב. הוא אומץ על ידי מוזיאון המטרופוליטן, שהכשירו לתצוגת האמנות של המאה ה-20 והמאה ה-21 מתוך אוסף המט. המוזיאון החדש נפתח ביום שישי ושמו המט ברוייר, על שם האדריכל שתכנן את הבניין. התערוכה הראשונה עושה רושם מעניין מאד בעיסוקה ביצירות לא גמורות של אמנים מפורסמים מתקופת הרנסנס ועד היום. השאלה מתי יצירה היא מוגמרת תקפה גם לתחומי אמנות נוספים כמו מוסיקה וספרות.
עד כה המט נתפש כמוזיאון קלאסי, להבדיל ממוזיאון האמנות המודרנית, המומה, שמציג את אמנות המאה ה-20 והלאה. טשטוש הגבולות בין המוזיאונים ותחומי התמחותם הוא תופעה שמתחילה להתפשט והשאלה היא האם זה טוב לקהל שוחרי האמנות. 
מתוך התערוכה ״יצירות לא גמורות״. הסניף החדש של המטרופוליטן Screen Shot 2016-03-22 at 11
הדרך מפה לשם
עדיין בעניין המט, שמונה בלוקים מפרידים בין המט לבין הסניף החדש שלו, הליכה של 9:09 דקות, ליתר דיוק. המלחין ג׳ון לותר אדמס קיבל את המשימה להנעים את דרכם של ההולכים וליצור מעין גשר סוני בין שני המבנים. התוצאה היא ״Soundwalk 9:09״, המורכבת משתי יצירות (אחת בשביל הליכה אפטאון והשנייה דאונטאון), המבוססות על קולות שהוקלטו בדרך בין שני הבניינים, ערוכים ומעובדים ללא תוספות. ההליכה ברחוב תוך האזנה ליצירה מטשטשת את הגבולות בין המציאות לבין הקולות המוקלטים.
הרעיון להפוך גם את הדרך בין שני המוזיאונים לחוויה הוא עוד יישום של הטכנולוגיה המצויה בכיס שלנו. ניתן להוריד את היצירות כאן אבל בשביל לקבל את מלוא האפקט צריך להאזין להן ברחוב.
 
טשטוש קטגורי
בהמשך למה שכתבתי לעיל על התרחבות המט לתקופות מודרניות, נושא זה עלה לאחרונה גם בלונדון בדברים שאמר גבריאל פינלדי, המנהל החדש של המוזיאון הלאומי - הנשיונל גלרי. קו הגבול המבדיל בין מוזיאון זה לבין הטייט עובר בשנת 1900, כשהנשיונל גלרי מציג אמנות עד לתאריך זה בלבד. אלא שהמנהל החדש מעוניין להזיז קדימה את הגבול כדי להכליל גם יצירות של פיקאסו ומסטרים מודרניים אחרים בני דורו, אפילו עד תקופת מלחמת העולם השנייה. לדבריו, בפרספקטיבה של הזמן, 1900 היתה שנה לא ייחודית שמייד אחריה החל הקוביזם, כהמשך המגמה המודרניסטית. ככל שאנו מתקדמים בזמן, התהליכים האמנותיים מקבלים פרספקטיבה שונה והקטגוריות התקופתיות ראויות לבחינה מחודשת. זה נכון גם לגבי התאריך המסמן את תחילתה של האמנות העכשווית: 1970. אלא שמאז שהתקדמנו למאה ה-21 נראה שהתאריך הזה אינו מעודכן. הגיע הזמן לקדמו לשנת 2000.
כלב בתלת ממד מתוך גלריית התמונות של חב׳ People כלב דבי לוזיה
הדור החדש של הסלפי
הטכנולוגיה שוב ממציאה לנו פטנטים. מעתה ניתן להזמין פסל מיניאטורי שלך, של הכלב שלך או של הילד שלך ואפילו של כל המשפחה באמצעות הדפסה תלת ממדית. חברה ישראלית מציעה לבוא להצטלם בסטודיו מיוחד במערכת פוטו-גיאומטרית, המאפשרת יצירת מודל תלת ממדי. אמנות? לא ברור אבל אני צופה שזה יהפוך ללהיט.
 
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
אתר זה הינו ארכיון לפעילות בית הספר ומרכז התרבות "בסיס לאמנות ותרבות". המוסד נסגר בשנת 2020. אישור