זמן קריאה : 3:05 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 8/7/16
ממשיכה ללכת על המים
על כריסטו, על לונדון ובין פירנצה לעין הוד
ממשיכה ללכת על המים
על כריסטו, על לונדון ובין פירנצה לעין הוד
כריסטו - דו״ח מצב
לא חשבתי שהעניין בפרויקט של כריסטו יצבור כזו תנופה גם בארץ, אך מתברר שעוררתי עניין עצום בדיווחים שלי בפייסבוק ובמיוחד בשידור החי ששידרתי תוך כדי הליכה ״על המים״ ביום הראשון לפרויקט - סרטון שנהפך לוויראלי והגיע גם לתוכנית של וילנסקי את ברדוגו בגלי צה״ל. כך הוזמנתי לספר ברדיו (החל מדקה 42:26) על החוויה.
עבורי, עיקר העניין היה דווקא לצפות בהכנות האחרונות בימים שלפני. ההפקה המוקפדת לא דילגה על אף פרט, כולל תפירה ידנית של חלקי הבד שהוכנו מראש למקומות המיועדים, כולל מגרעות לכל עמוד, שיח, ספסל או עיקול. היה מדהים לראות את יריעות הבד נפרשות, את סמטאות העיירות שצופו אף הן בבד הבוהק והשיא - לפגוש את כריסטו בעצמו מסייר על הרציפים טרם פתיחתם ולמחוא לו כפיים בתודה על המתנה היפה שהעניק לעולם.
קצת רכילות מאחורי הקלעים: בגלל ההיצע המוגבל של חדרי אירוח באזור הוחלט על מחיר אחיד של 550 יורו ללילה, גם אם מדובר בפחון- דלפון. הכל מלא, כמובן, באנשים שהגיעו מכל רחבי העולם, החל מדובאי ועד ארצות הברית. לא עזר אפילו לטום קרוז שהציע לשלם 2,000 דולר ללילה כדי ללון במקום. אגב, עבור מי שבא מרחוק יותר, הוכנה מערכת הסעות מסודרת להפליא.
בינתיים, יומיים לפני סגירת הפרויקט כמות המבקרים ברציפים עלתה על כל התחזיות. במשך 16 ימי קיומו ציפו לחצי מיליון מבקרים. אבל יותר מרבע מיליון הגיעו רק בחמשת הימים הראשונים. בשלב מסוים הצפיפות גרמה לעצירת ההסעות לאזור, שגרמה לעומס רב בתחנות הרכבת וההסעה. בנוסף, הבד הזהוב החל להישחק ולכן הוחלט לסגור את הרציפים בין חצות לשש בבוקר.
אפשר לצפות בהולכים על המים וכנראה בהמשך בפירוק הרציפים במצלמת וווב כאן.
לא חשבתי שהעניין בפרויקט של כריסטו יצבור כזו תנופה גם בארץ, אך מתברר שעוררתי עניין עצום בדיווחים שלי בפייסבוק ובמיוחד בשידור החי ששידרתי תוך כדי הליכה ״על המים״ ביום הראשון לפרויקט - סרטון שנהפך לוויראלי והגיע גם לתוכנית של וילנסקי את ברדוגו בגלי צה״ל. כך הוזמנתי לספר ברדיו (החל מדקה 42:26) על החוויה.
עבורי, עיקר העניין היה דווקא לצפות בהכנות האחרונות בימים שלפני. ההפקה המוקפדת לא דילגה על אף פרט, כולל תפירה ידנית של חלקי הבד שהוכנו מראש למקומות המיועדים, כולל מגרעות לכל עמוד, שיח, ספסל או עיקול. היה מדהים לראות את יריעות הבד נפרשות, את סמטאות העיירות שצופו אף הן בבד הבוהק והשיא - לפגוש את כריסטו בעצמו מסייר על הרציפים טרם פתיחתם ולמחוא לו כפיים בתודה על המתנה היפה שהעניק לעולם.
קצת רכילות מאחורי הקלעים: בגלל ההיצע המוגבל של חדרי אירוח באזור הוחלט על מחיר אחיד של 550 יורו ללילה, גם אם מדובר בפחון- דלפון. הכל מלא, כמובן, באנשים שהגיעו מכל רחבי העולם, החל מדובאי ועד ארצות הברית. לא עזר אפילו לטום קרוז שהציע לשלם 2,000 דולר ללילה כדי ללון במקום. אגב, עבור מי שבא מרחוק יותר, הוכנה מערכת הסעות מסודרת להפליא.
בינתיים, יומיים לפני סגירת הפרויקט כמות המבקרים ברציפים עלתה על כל התחזיות. במשך 16 ימי קיומו ציפו לחצי מיליון מבקרים. אבל יותר מרבע מיליון הגיעו רק בחמשת הימים הראשונים. בשלב מסוים הצפיפות גרמה לעצירת ההסעות לאזור, שגרמה לעומס רב בתחנות הרכבת וההסעה. בנוסף, הבד הזהוב החל להישחק ולכן הוחלט לסגור את הרציפים בין חצות לשש בבוקר.
אפשר לצפות בהולכים על המים וכנראה בהמשך בפירוק הרציפים במצלמת וווב כאן.
ברקזיט ועולם האמנות
אזרחי בריטניה הצביעו נגד הישארות בשוק האירופי המשותף והפתיעו את כולם, גם את אלה שהצביעו נגד. למרות שכדברי השיר It ain’t over till it’s over, הכלכלה הבריטית כבר מגיבה, הפאונד צנח והשאלה היא האם ואיך יושפע שוק האמנות הבריטי. אחרי המשבר ב-2008 שוק האמנות היה הראשון להתאושש וזאת מכיוון שאמנות נחשבת כהשקעה אלטרנטיבית ראויה. זאת אגב, למרות חוסר היציבות שלו. במקרה זה, בשבועיים האחרונים התקיימו כמה מכירות פומביות בלונדון, וביניהם המכירה של כריסטיס לכבוד 250 שנות היווסדה. סך הכל לא הורגשה השפעה של המשבר. זה תלוי כמובן באיזה מטבע ההון שלך - יש שירגישו עשירים יותר ויש עניים יותר. הבטים נוספים הם תקציבי אמנות ושיתופי פעולה במסגרת השוק. אלה עלולים, כמובן להיפגע אם אכן בריטניה תעזוב לבסוף. בכל מקרה רב הנסתר על הגלוי בשלב זה. ובאופן אישי כאזרחית בריטית, אני בעד ההישארות.
חדשות מקומיות
* השבוע התבשרנו שהאמן גל ויינשטיין ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה ב-2017. אוצרת הביתן תהיה תמי כץ פריימן. ויינשטיין הוא אמן היוצר במדיות שונות: גם דו-ממד וגם מיצבים גדולים. העבודה המפורסמת ביותר שלו היא ״עמק יזרעאל״, המדמה צילום אווירי של העמק, שעשוי מחלקי שטיחים.
* השבוע גם התבשרנו ששיה יריב, מייסד גלריה גורדון ואביו של אמון, המנהל הנוכחי של הגלריה, הלך לעולמו. יריב היה דמות מפתח ופורץ דרך בסצינת הגלריות בצורת עבודתו עם האמנים העכשוויים של זמנו. הוא גם היה הראשון שעשה בארץ מכירות פומביות. על פועלו ניתן לקרוא כאן. יהי זכרו ברוך.
* במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד נפתחה השבוע תערוכה של אמן אמריקאי חשוב בוריס לוריא, מייסד תנועת ב- No! Art, תנועת מחאה ברוח הדאדא, שקמה ב-1960 כמחאה נגד הזרמים השולטים בסצינת האמנות הניו-יורקית דוגמת האקספרסיוניזם המופשט, ואמנות הפופ. מטרתם היתה להפוך את יצירת האמנות לכלי התוקף סוגיות פוליטיות כגון פאשיזם, גזענות, קולוניאליזם ואימפריאליזם, מטרה שנושאה רלוונטי למציאות הישראלית בימים אלו.
אזרחי בריטניה הצביעו נגד הישארות בשוק האירופי המשותף והפתיעו את כולם, גם את אלה שהצביעו נגד. למרות שכדברי השיר It ain’t over till it’s over, הכלכלה הבריטית כבר מגיבה, הפאונד צנח והשאלה היא האם ואיך יושפע שוק האמנות הבריטי. אחרי המשבר ב-2008 שוק האמנות היה הראשון להתאושש וזאת מכיוון שאמנות נחשבת כהשקעה אלטרנטיבית ראויה. זאת אגב, למרות חוסר היציבות שלו. במקרה זה, בשבועיים האחרונים התקיימו כמה מכירות פומביות בלונדון, וביניהם המכירה של כריסטיס לכבוד 250 שנות היווסדה. סך הכל לא הורגשה השפעה של המשבר. זה תלוי כמובן באיזה מטבע ההון שלך - יש שירגישו עשירים יותר ויש עניים יותר. הבטים נוספים הם תקציבי אמנות ושיתופי פעולה במסגרת השוק. אלה עלולים, כמובן להיפגע אם אכן בריטניה תעזוב לבסוף. בכל מקרה רב הנסתר על הגלוי בשלב זה. ובאופן אישי כאזרחית בריטית, אני בעד ההישארות.
חדשות מקומיות
* השבוע התבשרנו שהאמן גל ויינשטיין ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה ב-2017. אוצרת הביתן תהיה תמי כץ פריימן. ויינשטיין הוא אמן היוצר במדיות שונות: גם דו-ממד וגם מיצבים גדולים. העבודה המפורסמת ביותר שלו היא ״עמק יזרעאל״, המדמה צילום אווירי של העמק, שעשוי מחלקי שטיחים.
* השבוע גם התבשרנו ששיה יריב, מייסד גלריה גורדון ואביו של אמון, המנהל הנוכחי של הגלריה, הלך לעולמו. יריב היה דמות מפתח ופורץ דרך בסצינת הגלריות בצורת עבודתו עם האמנים העכשוויים של זמנו. הוא גם היה הראשון שעשה בארץ מכירות פומביות. על פועלו ניתן לקרוא כאן. יהי זכרו ברוך.
* במוזיאון ינקו-דאדא בעין הוד נפתחה השבוע תערוכה של אמן אמריקאי חשוב בוריס לוריא, מייסד תנועת ב- No! Art, תנועת מחאה ברוח הדאדא, שקמה ב-1960 כמחאה נגד הזרמים השולטים בסצינת האמנות הניו-יורקית דוגמת האקספרסיוניזם המופשט, ואמנות הפופ. מטרתם היתה להפוך את יצירת האמנות לכלי התוקף סוגיות פוליטיות כגון פאשיזם, גזענות, קולוניאליזם ואימפריאליזם, מטרה שנושאה רלוונטי למציאות הישראלית בימים אלו.
החיים בשידור ישיר
התחלתי עם הגיגים תרבותיים וכך גם אסיים. מאז שמארק צוקרברג הזמין אותנו לשתף את העולם בחיינו בווידאו בשידור חי, אנחנו מוצפים לרוב בסרטונים משעממים להפליא. ככה זה, כשנכנס רכיב רפרטואר חדש לחיינו, כולם רוצים לנסות אותו מבלי לדעת בעצם למה הוא מיועד. טוב, קשה להתחרות בשיחה בין צוקי לברק אובמה, שכבר נצפתה כמעט 5.5 מיליון פעמים. אבל אפילו צוקרברג לא יכול היה לצפות את השימוש שעשה בפונקציה מואב ורדי, כתב החדשות של ערוץ 10, שנקלע לנמל התעופה באיסטנבול כמה דקות אחרי הפיגוע, כשהקווים הסלולריים קרסו. הוא פשוט שידר לייב דרך פייסבוק. מרתק לצפות בסרטון האותנטי להפליא הזה. אין ספק שהטכנולוגיה מתפתחת למקומות שאנחנו לא מתארים לעצמנו - וזו מחשבה מטרידה אך גם מרתקת מאוד.
התחלתי עם הגיגים תרבותיים וכך גם אסיים. מאז שמארק צוקרברג הזמין אותנו לשתף את העולם בחיינו בווידאו בשידור חי, אנחנו מוצפים לרוב בסרטונים משעממים להפליא. ככה זה, כשנכנס רכיב רפרטואר חדש לחיינו, כולם רוצים לנסות אותו מבלי לדעת בעצם למה הוא מיועד. טוב, קשה להתחרות בשיחה בין צוקי לברק אובמה, שכבר נצפתה כמעט 5.5 מיליון פעמים. אבל אפילו צוקרברג לא יכול היה לצפות את השימוש שעשה בפונקציה מואב ורדי, כתב החדשות של ערוץ 10, שנקלע לנמל התעופה באיסטנבול כמה דקות אחרי הפיגוע, כשהקווים הסלולריים קרסו. הוא פשוט שידר לייב דרך פייסבוק. מרתק לצפות בסרטון האותנטי להפליא הזה. אין ספק שהטכנולוגיה מתפתחת למקומות שאנחנו לא מתארים לעצמנו - וזו מחשבה מטרידה אך גם מרתקת מאוד.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי. טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.