זמן קריאה : 2:29 דקות
השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 9/8/17
והפעם על הפער בין האמנות למציאות, מניה חדשה בשוק האמנות, מצבן של הגלריות המקומיות, וגניבה לאור יום של ציור קיר.
והפעם על הפער בין האמנות למציאות, מניה חדשה בשוק האמנות, מצבן של הגלריות המקומיות, וגניבה לאור יום של ציור קיר.
ג׳רי זלץ לא מרוצה
מבקר האמנות הניו יורקי השנון והחד פרסם השבוע מאמר המביע את חוסר שביעות רצונו מהאמנות השלטת היום בעולם. הוא טוען שאין הלימה בין הזמנים הסוערים בהם אנו מצויים לבין האמנות שמוצגת בגלריות הגדולות ובאירועי האמנות הגדולים כמו הביאנלה והדוקומנטה, שמתחזקים סוג של אסתטיקה אוצרותית אופנתית. הוא מדמה את עולם האמנות לעדר - כולם נעים באותם מקומות ומתלהבים מאותה אמנות. ולמרות שאמנות אקטיביסטית היא מאד אופנתית עכשיו, נדמה שגם שם יש תחושה של more of the same. אנשים חוששים להעביר ביקורת נגד אמנים שמייצרים הייפ ולעומת זאת, מוסדות האמנות כבר מסחרו מהלכים של ביקורת והתנגדות אמנותיים. אז מניין תבוא התקווה? זלץ מפנה את הזרקורים לגלריות ניסיוניות בניו יורק, ששם הוא מגלה ניצוצות של שינוי. בכלל, זלץ לא מפסיק לדבר על חשיבותן של גלריות, במיוחד לאור המשבר בענף, שמתבטא בניו יורק ובכל העולם גם בסגירתן של גלריות.
מבקר האמנות הניו יורקי השנון והחד פרסם השבוע מאמר המביע את חוסר שביעות רצונו מהאמנות השלטת היום בעולם. הוא טוען שאין הלימה בין הזמנים הסוערים בהם אנו מצויים לבין האמנות שמוצגת בגלריות הגדולות ובאירועי האמנות הגדולים כמו הביאנלה והדוקומנטה, שמתחזקים סוג של אסתטיקה אוצרותית אופנתית. הוא מדמה את עולם האמנות לעדר - כולם נעים באותם מקומות ומתלהבים מאותה אמנות. ולמרות שאמנות אקטיביסטית היא מאד אופנתית עכשיו, נדמה שגם שם יש תחושה של more of the same. אנשים חוששים להעביר ביקורת נגד אמנים שמייצרים הייפ ולעומת זאת, מוסדות האמנות כבר מסחרו מהלכים של ביקורת והתנגדות אמנותיים. אז מניין תבוא התקווה? זלץ מפנה את הזרקורים לגלריות ניסיוניות בניו יורק, ששם הוא מגלה ניצוצות של שינוי. בכלל, זלץ לא מפסיק לדבר על חשיבותן של גלריות, במיוחד לאור המשבר בענף, שמתבטא בניו יורק ובכל העולם גם בסגירתן של גלריות.
ג׳רי זלץ. more of the same
גם אצלינו לא מלקקים דבש
רעות ברנע, כתבת האמנות של כלכליסט, פרסמה השבוע כתבה במגזין בסיס ובו ניתוח כואב אך מדוייק של מצב הגלריות התל-אביביות. חוץ מגלריה גורדון, כל הגלריות בכתבה (ומתוך ידע אישי גם כאלה שלא נכתב עליהן) מתקשות להתמודד עם מציאות חדשה שבה יש מחסור באספנים ישראליים המעוניינים לרכוש אמנות בגלריות. התוצאה המגוחכת היא שרוב הגלריות בישראל תלויות באספנים מחו״ל ואילו הקהל הישראלי לא מביע אמון בתרבות של עצמו. זה כמובן מצער מאד ואנחנו מחכים לדור חדש של אספנים מקומיים שאולי יצליח לשנות את המצב על ידי הבעת אמון בגלריות.
רעות ברנע, כתבת האמנות של כלכליסט, פרסמה השבוע כתבה במגזין בסיס ובו ניתוח כואב אך מדוייק של מצב הגלריות התל-אביביות. חוץ מגלריה גורדון, כל הגלריות בכתבה (ומתוך ידע אישי גם כאלה שלא נכתב עליהן) מתקשות להתמודד עם מציאות חדשה שבה יש מחסור באספנים ישראליים המעוניינים לרכוש אמנות בגלריות. התוצאה המגוחכת היא שרוב הגלריות בישראל תלויות באספנים מחו״ל ואילו הקהל הישראלי לא מביע אמון בתרבות של עצמו. זה כמובן מצער מאד ואנחנו מחכים לדור חדש של אספנים מקומיים שאולי יצליח לשנות את המצב על ידי הבעת אמון בגלריות.
נעמי ונורית מגלריה גבעון. מציאות חדשה עבור הגלריות
האמן הכי מצליח שלא שמעתם עליו
עולם האמנות של השנים האחרונות משופע סיפורים על אמנים שנסקו וצנחו ונעלמו כלעומת שבאו. האם זה מה שיקרה למארק גרוטיאן? הצייר האמריקאי מלוס אנג׳לס, יליד 1968, נמצע ברשימת הקניות של אספנים עשירים רבים ורק לפני כמה חודשים הורמו הרבה גבות כשציור שלו נמכר ב- 16.8 מיליון דולר. גרוטין אמנם מיוצג על ידי גלריה גאגוזיאן, הגלריה הנחשבת ביותר בעולם, אבל ללא בלעדיות, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני כמה שנים. בנוסף יש לו עוד שלושה גלריסטים וגם זה לא מונע ממנו למכור לאספנים ישירות. כתבה מלאת התפעלות על האמן שהתפרסמה בניו יורק טיימס גרר למחרת כתבת נגד של ג׳רי זלץ שמבקש להוריד דרמטית את מפלס ההתפעלות, וגם לקחת בעירבון מוגבל את התפעלותם של כמה אספנים שצוטטו במאמר המקורי. לטענתו, הם בעלי אינטרסים. הוא אמנם אוהב את עבודתו של גרוטיאן אבל יוצא בעיקר נגד האספנים שבתפישת העולם שלהם עולם האמנות מכיל בערך 15 אמנים, כולם גברים, והם כמו עדר (כמו בידיעה הראשונה), קונים את מה שכולם קונים. כך, בעצם, מספיק שאספן אחד ימאס באמן וימכור אותו כדי שקרנו תרד ומחיריו יקרסו. כמו שקרה לאוסקר מורילו.
עולם האמנות של השנים האחרונות משופע סיפורים על אמנים שנסקו וצנחו ונעלמו כלעומת שבאו. האם זה מה שיקרה למארק גרוטיאן? הצייר האמריקאי מלוס אנג׳לס, יליד 1968, נמצע ברשימת הקניות של אספנים עשירים רבים ורק לפני כמה חודשים הורמו הרבה גבות כשציור שלו נמכר ב- 16.8 מיליון דולר. גרוטין אמנם מיוצג על ידי גלריה גאגוזיאן, הגלריה הנחשבת ביותר בעולם, אבל ללא בלעדיות, דבר שלא היה עולה על הדעת לפני כמה שנים. בנוסף יש לו עוד שלושה גלריסטים וגם זה לא מונע ממנו למכור לאספנים ישירות. כתבה מלאת התפעלות על האמן שהתפרסמה בניו יורק טיימס גרר למחרת כתבת נגד של ג׳רי זלץ שמבקש להוריד דרמטית את מפלס ההתפעלות, וגם לקחת בעירבון מוגבל את התפעלותם של כמה אספנים שצוטטו במאמר המקורי. לטענתו, הם בעלי אינטרסים. הוא אמנם אוהב את עבודתו של גרוטיאן אבל יוצא בעיקר נגד האספנים שבתפישת העולם שלהם עולם האמנות מכיל בערך 15 אמנים, כולם גברים, והם כמו עדר (כמו בידיעה הראשונה), קונים את מה שכולם קונים. כך, בעצם, מספיק שאספן אחד ימאס באמן וימכור אותו כדי שקרנו תרד ומחיריו יקרסו. כמו שקרה לאוסקר מורילו.
מארק גרוטיאן. המניה החדשה?
גנבים לאור יום
אחד מאמני הרחוב הוותיקים הוא Invader, שהחל את הקריירה שלו בפאריז ב- 1998 ומאז פעל ב-30 ערים בעולם. אתמול תועדו בפאריז שני עבריינים שהתחפשו לעובדי עיריה ופירקו 12 עבודות של האמן, המורכבות מריבועי קרמיקה. הגנבים תועדו במצלמותיהם של עוברים ושבים ולדברי המשטרה, מעצרם הוא רק עניין של זמן.
אחד מאמני הרחוב הוותיקים הוא Invader, שהחל את הקריירה שלו בפאריז ב- 1998 ומאז פעל ב-30 ערים בעולם. אתמול תועדו בפאריז שני עבריינים שהתחפשו לעובדי עיריה ופירקו 12 עבודות של האמן, המורכבות מריבועי קרמיקה. הגנבים תועדו במצלמותיהם של עוברים ושבים ולדברי המשטרה, מעצרם הוא רק עניין של זמן.
גניבה לאור יום של ציור קיר
מחשבות על יצירתיות
יצירתיות היא מילה מאד אופנתית ולא מעט נכתב בנושא בשנים האחרונות. אבל בכל זאת, הנה לינק לכתבה חדשה, שמדברת על שילוב היצירתיות ביום יום כדי לייצר אושר, כולל עצות פרקטיות. יכולה להעיד שכאן, במדבר, עם השקט מסביב, היצירתיות שלי היא בשיאה וזה אכן מלווה באושר גדול.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי. טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור http://www.sternart.com
יצירתיות היא מילה מאד אופנתית ולא מעט נכתב בנושא בשנים האחרונות. אבל בכל זאת, הנה לינק לכתבה חדשה, שמדברת על שילוב היצירתיות ביום יום כדי לייצר אושר, כולל עצות פרקטיות. יכולה להעיד שכאן, במדבר, עם השקט מסביב, היצירתיות שלי היא בשיאה וזה אכן מלווה באושר גדול.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי. טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור http://www.sternart.com