זמן קריאה : 2:18 דקות
המונה ליזה - לא מה שחשבנו?
עולם האמנות כמרקחה השבוע בעקבות מה שמוגדר כתגלית מהפכנית. חוקר צרפתי פיתח טכנולוגיה חדישה המבוססת על הקרנות עוצמתיות של אור על פני הציור וניתוח החזרי האור. לטענת המדען, פסקל קוט, שיטתו מאפשרת לחשוף את שכבות הצבע הנסתרות מן העין. כך חשף המדען, ציור, שלטענתו נמצא מתחת לציור הידוע של המונה ליזה. הציור הנסתר מציג דיוקן של אישה שאינה מסתכלת אל עבר הצייר ואף אינה מחייכת.
תסלחו לי על הסקפטיות אבל אני חושבת שמדובר בבלוף. הבעייתיות מתחילה בעצם הקרנות האור החזקות. ידוע שיש להגן על יצירות יקרות מפני קרינת אור ישירה, שעלולה לפגוע בפיגמנטים. לא יעלה על הדעת שהרסטורטורים של הלובר יאשרו להקרין אור עוצמתי על המונה ליזה, הנשמרת בתנאים אופטימליים כדי להגן עליה. מכות אור חזקות עלולות לפגוע בה באופן בלתי הפיך. וגם אם כן, הבעייה השניה היא היכולת, כביכול, לבודד שכבות צבע שמספקות יצירה שלמה נסתרת. לא מופרך לשער שתהליך היצירה מלווה שלבי ביניים, בהם האמן צריך להחליט כיצד ואם להמשיך ואילו שינויים לבצע. אלא אם כן מדובר על ציור שהושאר כשלם במשך זמן, ואז הצטברה שכבה של אבק על פניו, לפני שהאמן פנה לעבוד עליו מחדש.
מה שבטוח, שכל העולם מדבר על התגלית, שכביכול משנה את כל מה שחשבנו על המונה ליזה. נוצרה דרמה גדולה שעושה יופי של פרסום לסרט התעודי שהוקרן אמש בבי בי סי. לא רק אני מביעה דיעה סקפטית. היסטוריון אחד, שביקש להישאר בעילום שם טוען שהמדען מבלה יותר מדי זמן בפוטושופ.... הלובר סרב להתייחס לסיפור ויתכן שלהיסטוריה הארוכה של סיפורי המונה ליזה בסך הכל התווסף עוד סיפור מתוך רבים שעוד יבואו. בינתיים אנשים ימשיכו להפנות את גבם למונה ליזה ולצלם סלפי כשהיא מהווה רקע בלבד...
עולם האמנות כמרקחה השבוע בעקבות מה שמוגדר כתגלית מהפכנית. חוקר צרפתי פיתח טכנולוגיה חדישה המבוססת על הקרנות עוצמתיות של אור על פני הציור וניתוח החזרי האור. לטענת המדען, פסקל קוט, שיטתו מאפשרת לחשוף את שכבות הצבע הנסתרות מן העין. כך חשף המדען, ציור, שלטענתו נמצא מתחת לציור הידוע של המונה ליזה. הציור הנסתר מציג דיוקן של אישה שאינה מסתכלת אל עבר הצייר ואף אינה מחייכת.
תסלחו לי על הסקפטיות אבל אני חושבת שמדובר בבלוף. הבעייתיות מתחילה בעצם הקרנות האור החזקות. ידוע שיש להגן על יצירות יקרות מפני קרינת אור ישירה, שעלולה לפגוע בפיגמנטים. לא יעלה על הדעת שהרסטורטורים של הלובר יאשרו להקרין אור עוצמתי על המונה ליזה, הנשמרת בתנאים אופטימליים כדי להגן עליה. מכות אור חזקות עלולות לפגוע בה באופן בלתי הפיך. וגם אם כן, הבעייה השניה היא היכולת, כביכול, לבודד שכבות צבע שמספקות יצירה שלמה נסתרת. לא מופרך לשער שתהליך היצירה מלווה שלבי ביניים, בהם האמן צריך להחליט כיצד ואם להמשיך ואילו שינויים לבצע. אלא אם כן מדובר על ציור שהושאר כשלם במשך זמן, ואז הצטברה שכבה של אבק על פניו, לפני שהאמן פנה לעבוד עליו מחדש.
מה שבטוח, שכל העולם מדבר על התגלית, שכביכול משנה את כל מה שחשבנו על המונה ליזה. נוצרה דרמה גדולה שעושה יופי של פרסום לסרט התעודי שהוקרן אמש בבי בי סי. לא רק אני מביעה דיעה סקפטית. היסטוריון אחד, שביקש להישאר בעילום שם טוען שהמדען מבלה יותר מדי זמן בפוטושופ.... הלובר סרב להתייחס לסיפור ויתכן שלהיסטוריה הארוכה של סיפורי המונה ליזה בסך הכל התווסף עוד סיפור מתוך רבים שעוד יבואו. בינתיים אנשים ימשיכו להפנות את גבם למונה ליזה ולצלם סלפי כשהיא מהווה רקע בלבד...
הוכרזו הזוכים בפרס טרנר
פרס טרנר ניתן בכל שנה החל משנת 1984 לאמן מתחת לגיל 50 שנולד או חי בבריטניה. הפרוייקט מופק על ידי מוזיאון טייט בריטן אך כספי הפרס (העומדים כעת על 25,000 פאונד לזוכה ו- 5,000 פאונד לכל אחד משלושת המועמדים הנוספים) ניתנים מכספי חסות.
השבוע הוכרז על זוכי הפרס לשנת 2015 ולראשונה מדובר בקבוצה של יוצרים המהווים קרן אור חברתית. הם אינם אמנים אלא אדריכלים בעלי תודעה חברתית. הקבוצה, שהיא מעין קולקטיב, נעזרה באמנות ובעיצוב כדי לשקם שכונת מצוקה בליברפול. ניתן לראות בבחירה זו ובעצם הכללת הקבוצה בין ארבעת מועמדי הפרס, כהכרה בכך שאמנות מתרחבת ומנסה לצאת מתוך הבועה של עצמה ולשלוח גרורות חיוביות אל תוך המרחב
פרס טרנר ניתן בכל שנה החל משנת 1984 לאמן מתחת לגיל 50 שנולד או חי בבריטניה. הפרוייקט מופק על ידי מוזיאון טייט בריטן אך כספי הפרס (העומדים כעת על 25,000 פאונד לזוכה ו- 5,000 פאונד לכל אחד משלושת המועמדים הנוספים) ניתנים מכספי חסות.
השבוע הוכרז על זוכי הפרס לשנת 2015 ולראשונה מדובר בקבוצה של יוצרים המהווים קרן אור חברתית. הם אינם אמנים אלא אדריכלים בעלי תודעה חברתית. הקבוצה, שהיא מעין קולקטיב, נעזרה באמנות ובעיצוב כדי לשקם שכונת מצוקה בליברפול. ניתן לראות בבחירה זו ובעצם הכללת הקבוצה בין ארבעת מועמדי הפרס, כהכרה בכך שאמנות מתרחבת ומנסה לצאת מתוך הבועה של עצמה ולשלוח גרורות חיוביות אל תוך המרחב
דעאש מפר זכויות יוצרים
הציבורי למען חברה איכותית יותר. אנו נמצאים בעת שבה המחיצות בין התחומים מיטשטשות: אמנות, עיצוב, אדריכלות, ובחירה זו מהווה נקודת אור לקראת שיתופי פעולה עתידיים באמצעות מודלים אלטרנטיביים לאופן שבו חברות יכולות לפעול. מעניין לראות שגם שלושת המועמדות האחרות לפרס (כן, רק נשים השנה) עוסקות בנושאים חברתיים.
היבטים אפלים של הרשת
הגישה החופשית לתכנים ברשת מעוררת בעיות רבות של זכויות יוצרים. ישנם אתרים שמאפשרים ליוצרים לבדוק האם יצירותיהם ״הושאלו״ באופן בלתי חוקי לשימושים אחרים. השבוע התגלה מקרה קשה במיוחד, כאשר צלם אמריקאי (בריאן מקרתי) גילה שעבודה שלו אומצה ואף שובשה על ידי דעאש למטרות תעמולה. אין, כמובן, הרבה מה לעשות בעניין זה. את הפוסטר המעובד ניתן לראות כאן.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.
הגישה החופשית לתכנים ברשת מעוררת בעיות רבות של זכויות יוצרים. ישנם אתרים שמאפשרים ליוצרים לבדוק האם יצירותיהם ״הושאלו״ באופן בלתי חוקי לשימושים אחרים. השבוע התגלה מקרה קשה במיוחד, כאשר צלם אמריקאי (בריאן מקרתי) גילה שעבודה שלו אומצה ואף שובשה על ידי דעאש למטרות תעמולה. אין, כמובן, הרבה מה לעשות בעניין זה. את הפוסטר המעובד ניתן לראות כאן.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״, המנתח את עולם האמנות העכשווי.
טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים.
להצטרפות לרשימת הדיוור לחץ כאן.