זמן קריאה : 2:40 דקות
זום אאוט / דנה גילרמן
התערוכה "זום 2016" מקבצת בוגרים בולטים של לימודי אמנות. התוצאה קצת חסרת תשוקה
התערוכה "זום 2016" מקבצת בוגרים בולטים של לימודי אמנות. התוצאה קצת חסרת תשוקה
אחת העבודות שמוצגות בתערוכה הקבוצתית "זום 2016" בבית אנה טיכו בירושלים היא "חנה לנד" של יניב עמר ולימור תמיר. המיצב הזה מלא בתשוקה; באובססיה ליצור ובחוסר יכולת להפסיק וליצור. השניים השתלטו על מבנה סמוך לבית טיכו, ששימש בעבר את ארגון יד שרה, ומילאו אותו בכל טוב ורע - חלקי בובות וצעצועים, ברביות מפורקות, חלקי מוצרים לנכים, בגדים של בובות וילדים, נחשים משומרים, מיטות של תינוקות ועוד. סיפור המסגרת שמחבר את הכל הוא היותם של אנה ואברהם אלברט טיכו חשוכי ילדים.
התשוקה הניכרת ב"חנה לנד", שאפיינה גם את המיצב המצוין של צמד האמנים בשנה שעברה בסוף לימודיהם בשנקר, היא הפעם בעוכריהם. אף אחד לא שם להם ברקס, ובסוג כזה של יצירה קשה לדעת מה הרגע שבו צריך לעצור. זה עניין של מיומנות.
אותה תשוקה, נדמה לי, קצת נעלמה מעולם האמנות המקומי, בעיקר נוכח היצירות האחרות המוצגות ב"זום 2016" ששמה לה למטרה לסמן את הבוגרים המצטיינים של לימודי האמנות בשנתיים האחרונות - את כוכבי העתיד. התשוקה הזאת, שזכורה לי היטב ממיצבי הענק הטוטאליים של סיגלית לנדאו והמיצבים הגרנדיוזיים והמפתים־מלוכלכים של רוית מישלי, עברה סטריליזציה. אך תשוקה אינה קיימת רק בעודפות.
אפשר לאתר אותה גם במינימליזם מדויק ומהודק. זהו הקצה השני של הסקאלה. ב"זום" היא באה לידי ביטוי בעבודה המבריקה של ליאת כהן, המציגה שמיכת פוך על גבי תאורת פלורסנט. באמצעות כמו צילום רנטגן חושפת כהן את מה שנמצא בתוך שמיכת הפוך. במוצר הביתי שמסב מין חום ואינטימיות מתגלות שאריות של חיות, מוות והרבה לכלוך. ובתווך, בין עודף התשוקה להקפאתה, יש עוד הרבה עבודות טובות של בוגרים שלמדו היטב את השפה והפנימו היטב את המראה המקצועני ואת הניקיון האלגנטי אך ויתרו על תעוזה.
דוגמה לכך היא ציורי הענק של טלי מילשטיין, שבהם היא מופיעה. אין ספק בנוגע לכישרונה של מילשטיין, אבל איך אפשר לדבר בצורה כל כך אסתטית על בעיות אכילה ועל מנגנון של הקאה? ציורי הענק של ג'ני סוויל, שעוסקים באותו הנושא וגורמים לאיבוד תיאבון טוטאלי, הם דוגמה טובה לאיך זה עובד באמת. ראויה לציון עבודת וידאו נהדרת של הדר סייפן, שבלטה ב"צבע טרי". סייפן מתעדת במצלמה הליכה במקלטים של קיבוץ דפנה – מין עיר נוספת מתחת לקיבוץ כולו, המזכירה סרטי אימה, חדרי ניתוח וחדרי מתים.
פורסם לראשונה ב-"7 לילות", ידיעות אחרונות
התשוקה הניכרת ב"חנה לנד", שאפיינה גם את המיצב המצוין של צמד האמנים בשנה שעברה בסוף לימודיהם בשנקר, היא הפעם בעוכריהם. אף אחד לא שם להם ברקס, ובסוג כזה של יצירה קשה לדעת מה הרגע שבו צריך לעצור. זה עניין של מיומנות.
אותה תשוקה, נדמה לי, קצת נעלמה מעולם האמנות המקומי, בעיקר נוכח היצירות האחרות המוצגות ב"זום 2016" ששמה לה למטרה לסמן את הבוגרים המצטיינים של לימודי האמנות בשנתיים האחרונות - את כוכבי העתיד. התשוקה הזאת, שזכורה לי היטב ממיצבי הענק הטוטאליים של סיגלית לנדאו והמיצבים הגרנדיוזיים והמפתים־מלוכלכים של רוית מישלי, עברה סטריליזציה. אך תשוקה אינה קיימת רק בעודפות.
אפשר לאתר אותה גם במינימליזם מדויק ומהודק. זהו הקצה השני של הסקאלה. ב"זום" היא באה לידי ביטוי בעבודה המבריקה של ליאת כהן, המציגה שמיכת פוך על גבי תאורת פלורסנט. באמצעות כמו צילום רנטגן חושפת כהן את מה שנמצא בתוך שמיכת הפוך. במוצר הביתי שמסב מין חום ואינטימיות מתגלות שאריות של חיות, מוות והרבה לכלוך. ובתווך, בין עודף התשוקה להקפאתה, יש עוד הרבה עבודות טובות של בוגרים שלמדו היטב את השפה והפנימו היטב את המראה המקצועני ואת הניקיון האלגנטי אך ויתרו על תעוזה.
דוגמה לכך היא ציורי הענק של טלי מילשטיין, שבהם היא מופיעה. אין ספק בנוגע לכישרונה של מילשטיין, אבל איך אפשר לדבר בצורה כל כך אסתטית על בעיות אכילה ועל מנגנון של הקאה? ציורי הענק של ג'ני סוויל, שעוסקים באותו הנושא וגורמים לאיבוד תיאבון טוטאלי, הם דוגמה טובה לאיך זה עובד באמת. ראויה לציון עבודת וידאו נהדרת של הדר סייפן, שבלטה ב"צבע טרי". סייפן מתעדת במצלמה הליכה במקלטים של קיבוץ דפנה – מין עיר נוספת מתחת לקיבוץ כולו, המזכירה סרטי אימה, חדרי ניתוח וחדרי מתים.
פורסם לראשונה ב-"7 לילות", ידיעות אחרונות