זמן קריאה : 2:58 דקות
הערה קטנה על כתבה שעוררה סערה גדולה.
לפני כשבוע התפרסמה ב׳הארץ׳ כתבה של בחור בשם עומר שוברט, שהצטרף לסיורי גלריות בדרום העיר ותיעד באופן מתחכם ושטחי את התופעה המבורכת, שהלוואי שתכניס עוד ועוד אנשים למעגל חובבי האמנות. הרבה תגובות קשות היו לכתבה הזו ואין לי מה להוסיף להן. רק הערה אחת: לצד כל המרוויחים כסף מהסיורים גם האמנים והאמניות, שמחזיקים את כל העסק הזה ומארחים את המסיירים, צריכים להיות משולמים. אם זה כבר קורה, אז מצוין. ואם לא, אז הגיע הזמן לתמחר גם את זה.
מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 27/7/17
נשים מבוגרות וגברים צעירים
נשים מבוגרות וגברים צעירים
כתבה ב״ארטסי״, תחת הכותרת ״מדוע נשים מבוגרות החליפו את הגברים הצעירים כיקירות עולם האמנות?״ מסמנת צעד נוסף משמעותי במהפכה לשוויון שמתרחשת בשנים האחרונות בשדה האמנות. מהפכה זו כוללת איוש עמדות מפתח על ידי נשים במוזיאונים מרכזיים בעולם - ד"ר מריה בלשו מונתה השנה למנהלת מוזיאוני טייט באנגליה לצד פרנסס מוריס שמונתה למנהלת הטייט מודרן - הצגת אמניות על ידי גלריות מרכזיות בירידי אמנות חשובים, ותערוכות מרכזיות שמתמקדות ביוצרות נשים.
ועכשיו, יותר ויותר גלריות, מוזיאונים ובעיקר אספנים מתחילים לגלות ענין ביוצרות מבוגרות, שלא לומר זקנות ממש, שהיו מוכרות אולי בחוג המצומצם של אנשי המקצוע אך לחלוטין לא לקהל הרחב ולשוק האמנות.
למשל כרמן הררה, ציירת קובנית אמריקנית, שמכרה ציור לראשונה בגיל 89 (והיום בת 102) הפכה לאחרונה ללהיט בקרב אספנים, ויש עוד שמות ברשימה: Carol Rama (אמנית איטלקיה שמתה לפני שנתיים בגיל 97), Irma Blank מגרמניה (ילידת 34׳) וGeta Bratescu מרומנייה, ילידת 26׳. במקרה הזה לא מדובר בתגליות חדשות אלא באמניות שיצרו לאורך כל שנות המאה העשרים, בעקביות ובנחישות.
אז מה השתנה? אפשר לציין שלושה גורמים מרכזיים שיצרו את השינוי: בראש ובראשונה המוזיאונים שהחלו להשלים פערים באוספים שלהם, לחפש נשים אמניות שפעלו באותן תקופות, ולייצר קאנון חדש, גלריסטים ואוצרים שפעלו בנחישות ובאמונה לקידומן של אותן יוצרות, וגלריות ענק, שמתמחות באמני ׳בלו ציפ׳ (אלו שיש להם כבר ערך יציב וגבוה בשוק כגון וורהול, פיקאסו ורותקו) שמחפשות סחורה חדשה, או כפי שאמר אחד הדילרים: ״עולם האמנות תמיד מחפש משהו שהוא גם לא ידוע וגם ידוע. הן אמניות בוגרות, רציניות, הן לא הולכות להישרף כמו שקורה לפעמים עם אמנים צעירים יותר, ובדרך כלל המחירים נמוכים בהרבה משאר אמני הדור שלהן, כך שזה משתלם״.
כך שזה מתחיל להסתמן כטרנד החדש והעולם דפנטלי כבר לא שייך רק לצעירים - שמחיריהם בהחלט לא יציבים ולא בטוח שמדובר בהשקעה טובה - ומעניין האם ומתי הטרנד הזה יגיע גם למחוזותינו. אין ספק שגם פה כבר ניכר שינוי, יש יותר מודעות להיעדר יוצרות באוספים מוזיאליים, ובשנתיים האחרונות יש יותר דגש על תערוכות שמתמקדות בנשים.
כתבות מסוג זה מעלות בי מחשבה על השרירותיות של עולם האמנות, והמזל או אי המזל של מי שזוכה פתאום לעדנה והרבה אחרים/ות מצוינים ומצויינות שלא יזכו בה לעולם.
ועכשיו, יותר ויותר גלריות, מוזיאונים ובעיקר אספנים מתחילים לגלות ענין ביוצרות מבוגרות, שלא לומר זקנות ממש, שהיו מוכרות אולי בחוג המצומצם של אנשי המקצוע אך לחלוטין לא לקהל הרחב ולשוק האמנות.
למשל כרמן הררה, ציירת קובנית אמריקנית, שמכרה ציור לראשונה בגיל 89 (והיום בת 102) הפכה לאחרונה ללהיט בקרב אספנים, ויש עוד שמות ברשימה: Carol Rama (אמנית איטלקיה שמתה לפני שנתיים בגיל 97), Irma Blank מגרמניה (ילידת 34׳) וGeta Bratescu מרומנייה, ילידת 26׳. במקרה הזה לא מדובר בתגליות חדשות אלא באמניות שיצרו לאורך כל שנות המאה העשרים, בעקביות ובנחישות.
אז מה השתנה? אפשר לציין שלושה גורמים מרכזיים שיצרו את השינוי: בראש ובראשונה המוזיאונים שהחלו להשלים פערים באוספים שלהם, לחפש נשים אמניות שפעלו באותן תקופות, ולייצר קאנון חדש, גלריסטים ואוצרים שפעלו בנחישות ובאמונה לקידומן של אותן יוצרות, וגלריות ענק, שמתמחות באמני ׳בלו ציפ׳ (אלו שיש להם כבר ערך יציב וגבוה בשוק כגון וורהול, פיקאסו ורותקו) שמחפשות סחורה חדשה, או כפי שאמר אחד הדילרים: ״עולם האמנות תמיד מחפש משהו שהוא גם לא ידוע וגם ידוע. הן אמניות בוגרות, רציניות, הן לא הולכות להישרף כמו שקורה לפעמים עם אמנים צעירים יותר, ובדרך כלל המחירים נמוכים בהרבה משאר אמני הדור שלהן, כך שזה משתלם״.
כך שזה מתחיל להסתמן כטרנד החדש והעולם דפנטלי כבר לא שייך רק לצעירים - שמחיריהם בהחלט לא יציבים ולא בטוח שמדובר בהשקעה טובה - ומעניין האם ומתי הטרנד הזה יגיע גם למחוזותינו. אין ספק שגם פה כבר ניכר שינוי, יש יותר מודעות להיעדר יוצרות באוספים מוזיאליים, ובשנתיים האחרונות יש יותר דגש על תערוכות שמתמקדות בנשים.
כתבות מסוג זה מעלות בי מחשבה על השרירותיות של עולם האמנות, והמזל או אי המזל של מי שזוכה פתאום לעדנה והרבה אחרים/ות מצוינים ומצויינות שלא יזכו בה לעולם.
עבודה של Carol Rama
הערה קטנה על כתבה שעוררה סערה גדולה.
לפני כשבוע התפרסמה ב׳הארץ׳ כתבה של בחור בשם עומר שוברט, שהצטרף לסיורי גלריות בדרום העיר ותיעד באופן מתחכם ושטחי את התופעה המבורכת, שהלוואי שתכניס עוד ועוד אנשים למעגל חובבי האמנות. הרבה תגובות קשות היו לכתבה הזו ואין לי מה להוסיף להן. רק הערה אחת: לצד כל המרוויחים כסף מהסיורים גם האמנים והאמניות, שמחזיקים את כל העסק הזה ומארחים את המסיירים, צריכים להיות משולמים. אם זה כבר קורה, אז מצוין. ואם לא, אז הגיע הזמן לתמחר גם את זה.