משחקים בבובות / דנה גילרמן

משחקים בבובות / דנה גילרמן

מה קורה לדמויות מעולם הילדים כשהן מגיעות לידיהם של אידסה הנדלס וסשה סרבר?

התערוכה "דובב שפתי ישנים...", שמוצגת בביתן הלנה רובינשטיין, מהממת. לא במובן השיפוטי של טוב או רע. רגע המפגש אתה הוא מהמם – ואפשר לראות את התגובה הזאת על פני כל הצופים ברגע הכניסה לחדר. המיצב המרשים של האמנית הקנדית־גרמנית אידסה הנדלס מבוסס על אוסף של 150 בובות עץ עתיקות השייך לה. את הבובות - גברים, נשים והרבה טף - מיקמה הנדלס במעין חלל המזכיר כנסייה ולחלופין מעבדה רפואית. כל הדמויות מתבוננות לעבר בובה הנמצאת במרכז.

הסצינה הזאת הזכירה לי את תחילתו של הסרט "ונוס השחורה" - שבו בובה עירומה של אשה שחורה מוצג בפני ועדת רופאים - וכנראה שלא בכדי. שם התערוכה באנגלית, From Her Wooden Sleep לקוח מרב־מכר לילדים בשם "הרפתקאותיהן של שתי בובות הולנדיות וגוליווג" שראה אור ב־1895 .הספר עוסק בקורותיהן של שלוש בובות, אחת מהן שחורה, בערב חג המולד. גוליווג הפכה לגיבור השחור הראשון בתולדות הספרות המאוירת ולצעצוע פופולרי.

אצל הנדלס הבובות הן גם גבר וגם אשה, גם שחורות וגם לבנות, או כפי שהגדיר זאת השומר בביתן: "הם לא דומים לכושים, הם לא דומים לאינדיאנים, הם מפלנטה אחרת". יצורים היברידיים שנמצאים במהלך של טקס פרטי משלהם, שיש בו משהו קריפי למדי. לנו נותר רק להציץ, להתהלך ביניהם ולהפריע לדממה.
לקטנות, אספנות, היסטוריה, מוזיאונים של חפצים ושל רפואה, אמנות ואומנות - תערוכתה של הנדלס מנהלת דיאלוג עם כל המושגים המאפיינים כל כך את האמנות העכשווית ומעלים תדיר שאלות בנוגע למיקומה ומקומה בעולם. היא מייצרת עולם חדש דרך הישן ומעלה שאלות היסטוריות, חברתיות, תרבותיות ומעמדיות. הבחירה של מוזיאון תל אביב להציב את התערוכה בהלנה רובינשטיין בוודאי לא מקרית - בביתן יש תצוגת קבע של אוסף בתי בובות מרהיב - וזו ההמחשה הטובה ביותר לשאלה "מה הופך את האוסף הזה ליצירת אמנות".

גם במרכז תערוכתו של סשה סרבר בגלריה גורדון (שירדה השבוע) עומדת דמות המשויכת לעולם הילדים: פינוקיו. גם היא עוברת טרנספורמציה. אף היא נולדה מעץ. סרבר בורא את פינוקיו בתחילה כדמות שחורה מקלקר שרוף (ומאוחר יותר גם משעווה, ברונזה כהה ואלומיניום). בהמשך הוא יוצר דמות המשלבת מבחינה רעיונית וסגנונית בין היסטוריה לגיבורי־על, בין משה רבנו לבין באטמן. בדומה לגלמים של הנדלס, גם אלה של סרבר לא קמים על יוצרם, אלא מתנתקים ממנו, מעצבים לעצמם יקום דומם משלהם, שמעורר רצון לצעוק "שקט".


(המדור התפרסם לראשונה ב"7 לילות", ידיעות אחרונות)