שוקה גלוטמן (1953)

שוקה-יהושע גלוטמן הוא אמן רב-תחומי, אוצר, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטת תל-אביב, מנחה קבוצות שעניינן דיאלוג בין ישראלים לפלסטינאים. חי באבירים שבגליל המערבי. באמנותו הוא מרבה לעסוק במדיה מעורבת, בצילום ובווידאו, ולהתייחס למציאות הישראלית על כל גילוייה הבין-תרבותיים.

גלוטמן גדל בתל-אביב והחל לצלם כשהיה בן 9. בין השנים 1977-1975 למד צילום במכללת הדסה, ירושלים. בשנים 1982-1977 חי בלונדון ולמד אמנות, צילום וקולנוע ב-Polytechnic of Central London (כיום University of Westminster) – שם הציג את תערוכת הביכורים שלו.

עם חזרתו לארץ השתלב בהוראה בסדנה לאמנות ביבנה והחל משנת 1987 ועד ל-1989 עמד בראשה. בהמשך הקים את הסדנה החדשה לאמנות בשכונת רמת אליהו בראשון לציון – אותה ניהל עד לשנת 1991. כמו הן היה נמנה על סגל המרצים במחלקה לצילום בצלאל אקדמיה לעיצוב עד לשנת 2002.

תערוכתו הראשונה בארץ הוצגה בשנת 1984 ומאז הציג בתערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בין השאר השתתף בביאנלה ה-24 של סאו-פאולו, ברזיל (1998) והציג במוזיאון תל-אביב לאמנות תערוכת יחיד, "כאן גרים בכיף מר פואטי ומר פאתטי" (2002)
בשנות התשעים הוזמן כמרצה אורח לצילום אל Ryerson Polytechnic University טורונטו, קנדה. גלוטמן אצר את מרבית ערוכות הצילום של דוד פרלוב עד לפטירתו בשנת 2003 ואף פרסם מאמרים בנושא.

כותבת על גלוטמן טלי תמיר, אוצרות וחוקרת אמנות ישראלית:

"שוקה גלוטמן רדוף על-ידי המציאות הישראלית. הביוגרפיה שלו מעידה על-כך שהוא ניסה לברוח ממנה לפחות פעמים: הוא חי תקופה ארוכה בלונדון, ותקופה לא קצרה במצפה מבודד בגליל, הרחק מכל ההמולה המקומית. אך כל ניסיונותיו לצלם  נוף ירוק ופתוח, במנותק מן ההתרחשות האנושית-חברתית-פוליטית הסתיימו בכישלון. ערנותו החרדה של גלוטמן  אינה מניחה לו, והיא חוזרת ומחברת אותו לכל מקום  שבו מתפתחת טמפרטורה של חיכוך אנושי ותרבותי. הוא נע כל הזמן במסלולים מפותלים שמחברים בין הר מירון לאל-קוש ובין נצרת ומטולה  לדיר אל-קאסי ולאושא הערבית..."