מייקל סווירטס, המגפה של אתונה, 1652

איך ציירו מגפות / גלעד מלצר

זמן קריאה : 6:35 דקות
26/2/20
איך ציירו מגפות  / גלעד מלצר

ברגעים אלה, כשאתן קוראות את הטקסט הקצר הזה, עשרות אלפי אנשים, בעיקר בסין, נאבקים על חייהם לאחר שנדבקו בווירוס שקיבל את הכינוי קורונה על שום שהמבנה שלו מזכיר כתר (corona בלטינית). המספרים המדוייקים של החולים והמתים לא ידועים, לא לגמרי ברור לאן עוד עבר הנגיף וכרגע למרות ההוראות הנחרצות של מנהיגנו הדגול למצוא לנגיף מרפא, לא נראה פתרון באופק. גם לא בטוח – ונקווה שלא – שמדובר במגפה (פנדמיה) רחבת היקף מבחינה גיאוגרפית, או בהתפרצות מקומית רחבת היקף אך בכל זאת מוגבלת בזמן ובמקום של מחלה מדבקת (אנדמיה). בכל מקרה, בתקופה שבה תנועה של אנשים וסחורות בין מקום למקום היא כה שכיחה ומהירה, ברור שמדובר בסכנה שאין להקל בה ראש.
גוסטב דורה, דבר, 1866 גוסטב דורה, דבר, 1866
כך או כך, כידוע זו אינה המחלה הנגיפית המסוכנת ורחבת ההיקף, שלצורך העניין נכנה אותה כאן מגפה, הראשונה, אפילו לא בדורנו. משום האופי הדרמטי, שלא לומר טראגי ואפילו קטסטרופלי ואפוקליפטי של מגפות, הן תוארו לא מעט, הן בכתובים והן באמנות החזותית. אחד התיאורים הראשונים של מגפות בתרבות המערבית מגיע בספר שמות, עם מה שנהוג לכנות "עשר המכות". שתיים מהן – דבר ושחין - הן באופן מובהק מחלות נגיפיות, מדבקות, וקנה המידה הקטסטרופלי המתואר מצביע על מגפה. והן צוירו במהלך הדורות לא מעט, בעיקר בספרי קודש מאויירים נוצריים וגם, כמובן, הגדות מאויירות, ובהמשך הדפסים, כמו אלו של גוסטב דורה. חילוקי הדעות בנוגע לעובדות ההיסטוריות לעומת המיתולוגיות, בנוגע לשהות-עבדות-חרות של השבטים העבריים במצרים, רחוקים מלהיות פתורים, אך סביר מאד שתיאורי המכות, בין אם הונחתו על המצרים ובין אם מתוקף הכרות יותר קרובה ולא פחות טראגית עמן, היוו תמצית של הכרות עם מגפות, מעשי טבח (בכורות), זיהום מקורות מים (דם), או פלישת מזיקים (ארבה, כינים, וכנראה גם ערוב).
מייקל סווירטס, המגפה של אתונה, 1652 מייקל סווירטס, המגפה של אתונה, 1652
מה שבטוח זה שבמהלך המלחמות הפלופונסיות (430 לפנה"ס) היכתה מגפה קטלנית במיוחד באתונה, וקרוב ל-100,000 איש, כשליש מתושבי העיר, ובכללם המושל האגדי פריקלס, מתו. עם תחיית ההתעניינות בתרבות יוון ורומא, גם פרשה עגומה זו הפכה לנושא לציור, כמו אצל הפלמי מייקל סווירטס שצייר ב-1652 את הסובלים והמתים – ואין הסכמה איזו מגפה פרצה בעיר - בין חורבות העיר. שני עשורים קודם לכן, ניקולא פוסין צייר את המגפה באשדוד, שעל פי המתואר בספר שמואל א' נפלה על העיר כעונש על לקיחת ארון הברית (בצד שמאל בציור) והעמדתו במקדש דגון. או בקיצור, האלוהים רבים, ובני האדם סובלים.
ניקולא פוסין. מגפה באשדוד Nicolas_Poussin_-_The_Plague_at_Ashdod_-_WGA18274
הגירה ותנועה של אנשים רבים ממקומות רחוקים תמיד היתה אחד הגורמים המרכזיים למעבר מחלות. אם באזור מסויים פיתחו חיסון טבעי לנגיף, אלו הממשיכים בדרכם ישאו אותו לקהילות שאינן חסינות. וכך היה עם שובם של הצבאות הרומאים מהמזרח התיכון בשנים 165-180 לספירה במה שידוע כיום כמגפת גאלן, ע"ש הרופא היווני שביקר ברומא. על פי תיאוריו סביר שמדובר באבעבועות שחורות שכילו עשרות אלפי אנשים בבירת האימפריה – כפי שתיאר זאת הצייר הצרפתי ז'ול-אלי דלניי בהדפס מסוף המאה ה-19, שבו נראה מלאך המוות נוקש על דלת של בית ברומא.
ז'ול-אלי דלניי, מלאך המוות נוקש בדלת גול-אלי דלאניי, מלאך המוות נוקש בדלת במהלך המגפה ברומא
למגפה הגדולה הבאה, מגפת סיפריאן (שוב, על שם הבישוף של קרתגו שכתב עליה), בין השנים 250-262, נודעה חשיבות גדולה כפולה. ראשית, היסטוריונים רבים רואים בה גורם מרכזי להאצת נפילת האימפריה הרומית שצבאותיה כמו גם מרכזי האספקה שלה נפגעו בה אנושות. שנית, הנצרות המוקדמת ניצלה את גל המגפות הגדולות על מנת להזמין עוד ועוד אנשים גם פיזית אל המנזרים שלה, וגם מוסרית-דתית לחסות בצל האמונה "הצודקת והטהורה".
ז'וסה לייפרינס, סבסטיאן הקדוש מתפלל לישו שיעזור לקברן במגפה של יוסיניאנוס. 1497 זוסה לייפרינס, סבסטיאן הקדוש מתחנן על חייו של קברן במהלך המגפה של יוסיניאנוס
הנצרות אכן הביסה את האמונה באלילים הרומאים כשהקיסר קונסטנטין הצהיר בשנת 312 על התנצרותו ועל הפיכת הנצרות לדת רשמית ברחבי האימפריה, אבל דווקא בעיר שנקראה על שמו, בירת האימפריה הרומית המזרחית, קונסטנטינופול (איסטנבול של היום) פרצה בשנת 541 אחת המגפות האיומות שיש עליהן תיעוד, שבמהלכה מתו בין 25-50 מליון איש, ומה שיותר מזעזע – כשתי חמישיות מאוכלוסיית העולם. המגפה שקרויה ע"ש קיסר רומי-המזרחית באותה עת, יוסטיניאנוס, דווחה בקירגיסטן, הודו ובסין, בצפון אפריקה ובספרד, וכמובן בכל רחבי המזרח התיכון, יוון ורומי. הפעם הנצרות גייסה, בעזרת אמנים, את הקדושים להגנה, כמו בציור של הפלמי ז'וסה לייפרינס מ-1497 שבו נראה סבסטיאן הקדוש מתפלל לישו שיעזור לקברן בעת המגפה ההיא.
אנחנו מדלגים על המגפה של 664 בבריטניה שעשתה שמות באיים; על מגפת האבעבועות השחורות ביפן (כמו במקרה של בריטניה, המזל היה שזה התרחש באיים מבודדים) כעבור 80 שנה; ומגיעים ל"יהלום השחור" שבכתר המגפות: הדבר הגדול של 1331-53, שהשתוללה באירופה, צפון אפריקה וחלקים מאסיה, והותירה אחריה בין 70 ל-200 מליון מתים, כלומר, למעלה ממחצית בני האדם באותה עת.
פיטר ברויגל האב, נצחון המוות, 1562 The_Triumph_of_Death_by_Pieter_Bruegel_the_Elder 1562
מאה חמישים שנה אחרי שמחקה ערים שלמות, עדיין המשיכו ציירים ודפסים להתייחס אל "ריקוד המוות" ברחובות ובכפרים והיו שגם בזמן אמת תיארו את יחס האוכלוסייה "לאשמים", היהודים, שהגיע לידי כך שהעלו אותם על מוקד. רבים מתייחסים ליצירת המופת של פיטר ברויגל האב, "נצחון המוות" (1562), כתיאור מאוחר של "המגפה השחורה". בלא מעט תחריטים והדפסים מהתקופה מופיעים אזרחים מלקים את עצמם בשוטים, בצעדות חזרה בתשובה, בניסיון להיטהר מהנגע, שלא רק היהודים אינם אשמים בו, גם לא חולדות, אלא סוגים של קרציות וטפילי עור שנקווה שפסו מן העולם. מלבד הפניה לקדושים, אמצעי נוסף להברחת המגפה היו לוחות ועליהם ציור של "נצחון המוות" שנתלו בבתים בערים שבהם היה חשש להתפרצות המגפה, כמו באוגוסבורג, ב-1607.
לוח נגד מגפות שהוצב בבתים, אוגוסבורג, 1607 לוח נגד מגפות שהוצב בבתים, אוגוסבורג, 1607
השילוב הקטלני של סקרנות, קפיטליזם ומיסיונריות הביא ליבשת  אמריקה ולאיים הקריביים אינספור מחלות, שלגביהן יש לנו מעט תיעוד בכתב, סיפורים ואפוסים אוראליים, ומעט מאד התייחסות ויזואלית למרות שההערכות הן שנגיפים כמו "סתם" שפעת, חיסלו כ-80% מהאוכלוסייה, בין היתר של אימפרית האינקה שאף המציאה מילה חדשה למגפה "קוקוליצלי". מעט ציורים שנשארו מראים גם כאן את השילוב בין הסבל של הקורבנות, לבין ניסיונות שונים ומשונים לעזור להם, מניתוחים ושיקויים ועד פניה לאלים. על החרדה באירופה מפני "חזרתה" של המגפה ממרכז אמריקה מעידים הדפסים בקודקס פירנצה שיצא לאור באותן שנים.
קורבנות אינדיאנים במקסיקו, קודקס פירנצה, 1585 קורבנות אינדיאנים במקסיקו, קודקס פירנצה 1585
ואכן הן הגיעו, גם אם לא מאמריקה. מגפות נחתו במאות ה-16 עד ה-18 בערי הצפון של איטליה (קרוב לרבע מליון מתים), בסיציליה, שוב באיים הבריטיים, בצרפת, מספר רב של פעמים במושבות הבריטיות בצפון אמריקה (ומשם כמובן לאוכלוסיה הילידית, שגם הואשמה בהן), בפרס ואפילו לאיסלנד המבודדת יחסית. הסיבה העיקרית היתה גדילת ריכוזי האוכלוסייה העירונית, ואיתה בעיות ניקוז, איכות מים, סניטציה וצפיפות ש"עזרה" להתפשטות המהירה. והאמנים הגיבו, וגייסו את הקדושים ואת כשרונם הם. ואן אייק, ג'וספה קרספי, יאקוב ואן אוסט.
רופא לובש חליפה נגד המגפה של לונדון במאה ה-17 רופא לובש חליפה נגד המגפה של לונדון במאה ה-17
אבל במגפת הדבר הגדולה של לונדון (1665-6) שהמיתה קרוב ל 100,000 איש (רבע מתושבי בירת הממלכה), אנו עדים לכמה תופעות חזותיות חדשות. ראשית, השימוש בעיתונים על מנת להפיץ מידע על המחלה. ושנית, שימוש בחומרים מודפסים על מנת להפיץ מידע מדעי והוראות ונהלים עירוניים על מנת להצליח במאבק. לא קדושים אלא קריאה אזרחית לנהוג באחריות. להוציא את המתים (נהוג היה להלין את המת בבית מספר ימים) לשרפה, נהלים ואזורים לטיפול במתים, ציורים של לבוש לבעלי המקצוע (חליפה ומסיכה) ועוד.
מגפת הדבר של רוסיה (1770-1772) שהתלקחה עם שובם של החיילים מהחזית המולדבית, הביאה גם לפרוץ מהומות במוסקבה, בעקבות הצעדים הנוקשים שנקטו השלטונות, וביניהם שריפת בתים שבהם שהו אנשים שנדבקו, סגירת בתי מלאכה, איסור התכנסות ועוד. כשהארכיבישוף אמברוסיוס סירב לשחרר לידי ההמון הזועם את האיקון של הבתולה הקדושה, שלדעתם היה אמור להביא להם מזור, הוא נרצח, אירוע שתועד על ידי הדפס הצרפתי שארל-מישל גאופרי.
שארל-מישל גאופרי, הרצח של הארכיבישוף אמברוסיוס, 1845 Murder_of_Archbishop_Ambrosius_(Geoffroy,_1845)
לפחות שלוש התפרצויות גדולות של מגפת כולירה שטפו את אירופה במאה ה-19. את זו של אמצע המאה, שהגיעה אף היא לרוסיה, תיאר פאבל פדוטוב בציור "מוות מכולירה" שבו נראית משפחה בביתה, כשהמת מונח על הרצפה, ובעוד הנשים מתאבלות, הגברים טרודים בענייניהם.
פאבל פדוטוב, מוות מכולירה פאבל פדוטוב, מוות מכולירה
החל משנת 1889 ועד כמעט סוף המאה, מגפת שפעת קטלנית התפשטה בכל העולם, וקטלה למעלה ממליון איש. חוסר האונים של אנשי הרפואה לא פסח גם על המאיירים שלעגו ל"ריקוד הרופאים" חסר התוחלת סביב הגוססים.
עד כמה שהמספר הזה, מליון, נשמע מחריד, הוא היה פחות מאחוז מהקטל שתביא מגפת השפעת הספרדית שפרצה קרוב לסיום מלחמת העולם הראשונה, ומשום שהחיילים חזרו הביתה לכל רחבי האימפריות המתמוטטות, היא פגעה בקהילות באירופה, באיים באוקיינוס השקט, באוסטרליה, צפון ומרכז אמריקה, אפריקה, הודו ועוד. זו לא היתה הפעם הראשונה שמגפה צולמה, אבל בגלל השתכללות ציוד הצילום, הפכה למגפה המתועדת ביותר.
חיילים במגפת השפעת הספרדית Spanish Flu Soldiers 1200
המגפה הגדולה הבאה הפילה קורבנות רבים מעולם האמנויות. על איידס באמנות, בטור הבא.
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות
בואו נהיה בקשר
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
השאירו פרטים ונחזור אליכם
תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.