מקור המילה מהפועל הצרפתי Coller שמשמעו להדביק. הקולאז' הוא יצירת אמנות הנעשית על-ידי צירוף של חומרים שאינם פיגמנט יחד עם אובייקטים על גבי מצע שטוח. עד הופעת הקולאז' בסביבות שנת 1905, העבודה על גבי משטחים (בד, נייר, עץ וכו') הייתה ברובה על-ידי הוספת פיגמנט למשטח, ועל-ידי כך יצירת ציור או רישום. הקולאז' אִפשר שימוש בחומר אחר – גזיר עיתון, ציור מוכן, בדל סיגריה, פיסת בד, חבל, תצלום, כפיס עץ, פסולת – וצירופו למשטח, לרוב ביחד עם פיסות חומרים או אובייקטים אחרים, ולפעמים בנוסף או לצד ציור או רישום. טכניקת ההדבקה-הצרפה על משטחים אמנם ידועה כבר באמנות הסינית העתיקה, בהוספת עלי זהב לציורים גותיים ובאלבומי צילום מוקדמים במאה ה-19, אבל מתחילת המאה ה-20 הפך למתודת עבודה עקרונית, המזוהה כאחד המהלכים המרכזיים של האמנות המודרנית והאוונגרדית. בין אמני הקולאז' המרכזיים נמנים: פיקאסו, בראק, דושאן, ריצ'רד המילטון, רוברט ראושנברג, האנה הך, ג'יימס רוזנקוויסט, מרתה רוסלר וקורט שוויטרס. בארץ השימוש בקולאז' היה נפוץ בעבודות של הנרי שלזניאק, רפי לביא, יאיר גרבוז, דגנית ברסט, דוד טרטקובר ומיכל נאמן.
