טקסט אוצרותי

חיות  Animals
 
התערוכה נסובה סביב נושא בעלי חיים, כפי שאלו באים לידי ביטוי חלקי, באופן ישיר ועקיף, ביצירתם של אמנים ישראלים וארץ-ישראלים ותיקים.
פנים רבים נגלים באמצעות העבודות. המשותף הינו אהבה וזיקה לחי ולטבע.
"הסוס עבורי הוא חיבור בין אדם, אדמה וטבע." – דוד פיין[1]
"[בקיבוץ עין המפרץ...] מספר פעמים נקלעתי לבד לרפתות. מצאתי את עצמי כלוא ברפת, בלב הגשם [...] הפרות היו המקום הנעים ביותר והחם ביותר שיכול האדם להימצא בו. לפעמים הייתי נלחץ ביניהן, אוהב להביט בתנועת הזנב המניעה את ערוותן. מאוחר יותר במשך היום, חזרתי לשם לצייר על נייר של שקי מלט." – אברהם אופק[2]
ניתן לחלק את העבודות לשלוש קבוצות בסיסיות, על פי עניין אינטלקטואלי ורגשי של האמנים, קורות חייהם והנושאים המעסיקים אותם:

חיות כמושא למחקר והתבוננות בסביבה הקרובה ובמרחב הישראלי
לודוויג שוורין הוא אמן שיודע לחדור לתוך גרעין החיה ולאפיינה. הוא יודע את תום ורוך החמור, את היותו נעים הליכות ומופנם, נותר בפינות, מתבדל, אך הולך בשלו [...] שוורין בוחר רגעים מסוימים: את רגעי הרוגע של החיה [...] היותה חלק בלתי מנוכר מהסובב אותה.[3]
עבור אודרי ברגנר, ציורי חיות היוו מקור השראה לכל אורך חייה. היא גדלה [...] עם כלבים וסוסים כחלק טבעי מסביבתה. [...] התבוננותה המוקפדת בצורות המיוחדות בהן בעלי חיים עפים, זוחלים, שועטים או נחים, יצרה סדרות רבות של ציורים ורישומים בנושא חיות. בבידוד גינת ביתה [...], ציירה ישירות מן הטבע את מבקריה – בעודם עוסקים בשלהם.[4]

חיות כסמלים וכמיתוסים אוניברסליים ומקומיים
אין מראי מקום טובים יותר מתצלומים אלה [של דרורה שפיץ], המעידים על אמונתו של יצחק דנציגר בכך, שהאפשרות היחידה היא להיצמד אל הנוף, אל המסורות רוויות הסוד והמסתורין שהיו ועודן חלק אינטגרלי מהסביבה התרבותית של כל "מקום" ו"מקום."[5]
מנשה קדישמן הוא פסל, צייר, רשם ואמן הדפס. רועה צאן היה בנערותו, והכבשים מלווים אותו ואותנו עד היום. בציוריו, הכבש צבעוני, מקושט, שמח, מביט בצופה בהתרסה ובביטחון. בפסליו, הכבש הוא השה לעולה מסיפור עקידת יצחק התנכי ואף זה של ימינו, קורבן המלחמות.[6]

חיות כמשקפות מהות אידאית
בעלי חיים היו קרובים לליבו של רודי להמן והוא ביקש ללכוד את מהותם החמקמקה: "את החיה צריך לחפש ולמצוא אותה בביטויה המיוחד," אמר לתלמידו, יגאל תומרקין. ואכן, דומה שכל פסל שלו לוכד לצד צורת בעל החיים גם את רוחו – אצילות הסוס, דריכות הצפרדע, חכמת הינשוף.[7]
שלוש קבוצות אלה אינן עומדות כיחידות נפרדות והן מקיימות ביניהן הקשרים תוכניים.
בנוסף, בתערוכה באות לידי ביטוי השפעות של מורים על תלמידיהם, השפעות קולגיאליות הדדיות וכאלו של מעגלים חברתיים שונים.
העבודות במגוון טכניקות: ציור, רישום, מתווה לעיצוב, הדפס, צילום, פיסול ועוד.


אירית לוין, אוצרת אורחת

_________________________________________________________________________
[1] גבי בן זנו, עורך, דוד פיין, סדרת ספרי אמן (רעננה: הסטודיו – מכללה ללימודי אמנות, 2003), 6.
[2] דורית קדר, "לזכר אברהם אופק," מוזות 8 (1991): 15.
[3] דורית קדר, על המשמר, 09.03.1987.
[4] תרגום חופשי מתוך: Yakir Segev, “The Captured Anumal: Audrey Bergner’s Animal Prints,” in A Small Bestiary: Ten Linocuts by Audrey Bergner (Self publication, 2016).
[5] מרדכי עומר, "בעקבות העבודות המושגיות של יצחק דנציגר," בתוך דרורה שפיץ: תצלומים 2009-1968. אור-מרחב-זמן (הוצאה עצמית, 2010), 53.
[6] מאירה פרי-להמן, "מנשה קדישמן: סיכום ביניים, 2012-2014," בתוך עמק העצבות, סיכום ביניים, 2012-2014 (כפר סבא: גלריה עירונית, 2014), ללא מספור.
[7] אמיתי מנדלסון, ציטוט מטקסט התערוכה חי דומם, בית אנה טיכו, ירושלים, 2010.