אז במה את עובדת? / גלעד מלצר
לקראת תערוכות הבוגרים – לנקות בתים, לסחוב פסנתרים, לבנות שולחן, לבשל מרק, לעצב כרזה (או חלון ראווה) זה לא פחות חשוב מלצייר.
שנת הלימודים במחלקות השונות לאמנות ולצילום הסתיימה במכללות ובבתי הספר השונים ברחבי הארץ. לבוגרים, זו הפעם האחרונה (לפחות אם ועד שילכו לתואר שני) שישתמשו בתירוץ, "כרגע אני לומדת". במקביל למבול השאלות בנוסח, "ומה תעשי עם זה? מתפרנסים מזה? יפה, אבל...", תתגנב ההכרה, שנכון, אני אמן, אני מוכשר, וכמה אוצרים התעניינו ביצירות שלי, אני גם צריך לאכול. וקורת גג. וצבעים. או אזמל, עדשה חדשה, תוכנת עריכה.
חלקכם, בוגרים ובוגרות יקרים, ייקלט במערכת החינוך. כן, גם מרבית המורים שלכם לאמנות, הם... מורים לאמנות. בבתי ספר, במחלקות הדרכה במוזיאונים, ובהמשך, במכללות עצמן, סגירת מעגל. תזכרו, לפני שמלבני הצבע המהפנטים שלו פרסמו אותו, מארק רות'קו עבד כמורה בבית ספר יהודי בברוקלין, והמשיך לצייר. גם פרד ווילסון היה מורה, שומר במוזיאון, נהג מונית, ומציב תערוכות. זה ניכר מאד במיצבי הענק שלו שמחקים את ומערערים על האסתטיקה והאתיקה של המוזיאונים.
הפלא ופלא, מסתבר שגם ואסילי קנדינסקי לא נולד עם מכחול ביד, ולמעשה עד גיל 30 היה משפטן, ורק אז החל להקדיש את כל זמנו לאמנות, עבר ללמוד באקדמיה במינכן, והשאר היסטוריה.
פול גוגן היה יועץ השקעות עד גיל 28. נשוי ועם ילד (חולני), הוא המשיך להחזיק בעבודות שונות עד קרוב לגיל 40 כשהחלו לקנות ממנו ציורים, שהתבררו כהשקעה מעולה. גם ג'ף קונס הבין משהו בכסף. אחרי לימודי האמנות הוא הוציא רשיון לסחר בבורסה וייעוץ השקעות וכך מימן את הפרויקטים השאפתניים שלו במהלך שנות השמונים.
אמני הפופ האמריקאים התחילו בתחום שאפשר לראות את הזיקה המיידית שלו לסגנון שיהפוך אותם למפורסמים (ועשירים). אד רושה עבד כמאייר וגרפיקאי בסוכנות פרסום. ג'יימס רוזנקוויסט צייר וצבע שלטי פרסום, ויצר רקעים להצבות של חלונות ראווה לחנויות בשדרה החמישית של מנהטן. כשרוי ליכטנשטיין חזר מהחזית אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא נרשם ללימודי תואר שני באוניברסיטת אוהיו, ובמשך קרוב לעשור לימד שם אמנות, ובמקביל, גם הוא עיצב חלונות ראווה. עיצוב גראפי סיפק פרנסה גם לסטודנטית והאמנית המתחילה, ברברה קרוגר, אסתטיקה שתמשיך להיות מרכזית ביצירה שלה עד היום. אנדי וורהול התחיל כמעצב (כן, גם חלונות ראווה), גרפיקאי, ומאייר, גם של ספרי ילדים. לימים, ממשיך דרכו, קית' הרינג עבד כמלצר ומפנה שולחנות במועדון המפורסם Danceteria שם מדונה עבדה בשמירת תיקים ומעילים.
ריצ'ארד ארטשוואגר בכלל למד פיזיקה. אבל עבד כנגר וכחרט, ורק אחרי שאשתו לחצה עליו לעשות מה שהוא באמת אוהב, הוא חזר לצייר ולפסל בגיל 34. את הזיקה שלו למלאכות אלו אפשר לראות ביצירות שלו. עוד נגר מפורסם שהציג לא מזמן במוזיאון ישראל הוא איי ווי ווי. לפני שהפך לכוכב בינלאומי, הסיני יצר למחייתו רהיטים, צבע בתים, וחילק קלפים כדילר בבתי הימורים לא חוקיים. בנוסף להיותו נגר, הפסל תום זקס הוא מעצב תאורה ו... חלונות ראווה.
הואיל ובזמן לימודי בניו יורק גם אני סחבתי רבות כסבל, שמחתי לגלות שמשקלים כבדים לא עצרו את ריצ'ארד סרה מלהפוך לאחד הפסלים המפורסמים בעולם, בעיקר של פסלי ענק ממתכת. ג'ספר ג'ונס מצא עבודה נוחה יותר בחנות ספרים במרכז מנהטן, וביחד עם רוברט ראושנברג, השכן מהקומה למטה בבנין הלופטים המט לנפול בו היה הסטודיו-דירה שלו, עיצב ... חלונות ראווה (מקצוע שמסתמן כמקפצה לא רעה לבריכת האמנות) עד שפקד אותו אחד החלומות המפורסמים בתולדות האמנות, ולמחרת התחיל לצייר את Flag.
לפני שג'וליאן שנבל בישל את אחת הקריירות המצליחות של שנות השמונים הוא עבד כטבח בכמה מסעדות בניו יורק. באחת מהן הוא פגש את הצלמת שרי לוין ואת הצייר דיוויד סאלי.
אבל האהוב עלי מכולם הוא הנרי דארגר, מנקה בניינים משיקאגו, שגר בעליית גג בה צייר אלפי גיליונות של הסאגה המופלאה שלו על הרפתקאות אחוות הילדות הויויאניות, כתב קרוב ל- 15,000 עמודי רומן, 7000 עמודי יומן, רשימות, איורים ועוד, ורק אחרי מותו בעלי הבית שלו - להם הוריש את מעט רכושו ואת כל היצירות שלו - הם והאוספים והמוזיאונים החשובים בעולם הבינו שהאיש המוזר, מנקה הבניינים שחי בקיטון הקטן מעליהם, היה גאון.
