אמנות הגוף/ דנה גילרמן

זמן קריאה: 2:03 דקות

השבוע אירעה תקרית מזעזעת למדי בארט באזל מיאמי, יריד האמנות החשוב והמרכזי בעולם. בחורה צעירה דקרה בסכין בחורה צעירה אחרת ליד אחד הביתנים. הנדקרת העירה לתוקפת על כך שהיא עוקבת אחריה ונתקלת בה שוב ושוב. בתגובה שלפה התוקפת סכין ודקרה אותה ביד ובצוואר. כשנעצרה הדוקרת היא אמרה לשוטרים: ״הייתי חייבת להרוג אותה ועוד שתיים״ ו״הייתי צריכה לראות אותה מדממת״. כלומר, לא ממש הביעה התנצלות. עד כאן אירוע טראגי אך לא לגמרי לא מוכר.
מה שמעניין הוא שמכיוון שהאירוע התרחש ביריד אמנות המבקרים לא הבינו שמדובר באירוע פלילי אלא חשבו שמדובר במיצג. כלומר ההקשר והנסיבות הפכו את המחזה הקשה לאפשרי לצפיה. המעשה הברוטאלי התחבר למיצגי הגוף הקשים שנראו בשדה האמנות משנות ה-70 ועד היום, מההלקאות של מרינה אברמוביץ, דרך היריה בכריס ברדן, דרך מיצגי ההתעללויות בחיות של האקציוניסטים הוינאים ועד ההתעללות של אורלן בגופה דרך סדרה של ניתוחים פלסטיים. נכון, יש פה מעט היתממות והקצנה. ד״ר חנה פרוינד שרתוק, שחקרה את ההיבט של הפגיעה העצמית במיצגי גוף רדיקליים והגבול בינם לבין המציאות, עומדת על כך שיש הבדל ברור אחד: במיצגי גוף האמן הוא זה שמייצר את הפעולה, גם אם זו פגיעה בגוף, זו עדיין פעולה שהוא מחולל בגופו ושולט בה ואילו כאן, לא מדובר באמניות, אין התכוונות לבצע מעשה אמנותי, והפגיעה היא באחר.
יחד עם זאת טשטוש הגבולות שיצר המעשה הזה - בין הפעולה הלא אמנותית שנחוותה כאמנות בגלל ההקשר – מוכיח כמה כוח יש לנהלים של עולם האמנות, ״אחרת אף אחד לא היה חושב שזה מיצג״, היא אומרת, ומוסיפה: ״אני מקווה שזה לא יהפוך לכתב אישום נגד עולם האמנות, שלא יאמרו שעולם האמנות יצר מצב

הנדקרת במיאמי ארט באזל

המותקפת

 שכבר לא ברור מה אנחנו רואים - מערכת שבתוכה אפשר להישאר מעומעמים. הרי באף מקום אחר זה לא יכול היה לקרות, אי אפשר היה להתבלבל. אפשר להסביר את הבלבול גם במובן זה שאמנות מצליחה במקרים הטובים, לעשות דה- אוטומטיזציה לדברים, לגרום לנו להשתהות עם המחשבה האוטומטית הראשונה שיש לנו על משהו. יכול להיות שמשהו מזה גלש והחיל את עצמו על הדקירה”.

התוקפת במיאמי ארט באזל

          התוקפת נעצרת
 

Courtesy of Pirelli and Annie Leibovitz

מי היה מאמין שכך נראית הטניסאית סרינה וויליאמס מתחת למדי הטניס, כמו אלה, כמו אמזונה, בעיניי סקסית בטירוף אך אני מניחה שרבים מהגברים שלהם מיועד לוח השנה החדש של חברת הצמיגים׳ פירלי׳ יחטפו שוק. זאת אומרת, במקום הבלונדיניות העירומות, המאנפפות, המישירות מבט ואולי תוקעות גם אצבע בין השפתיים, שמו להם את הבריונה הזו עם הגב מופנה אליהם, שמה עליהם פס, הפמיניזם הגיע לאתר השובינסיטי בהא הידיעה – ללוחות השנה של המוסכים המיוזעים ובתי הסוהר.
את התצלומים בלוח השנה צילמה הצלמת אנני לייבוביץ ומצולמות בו 13 נשים שנבחרו בזכות הישגיהן ולא בגלל גופן. אפשר למצוא שם (לבושות) את האמניות יוקו אונו ושירין נאשאט, הזמרת פטי סמית, הקומיקאית אמי שומר (שמצולמת רק בתחתוניה, כמו ויליאמס) ואפילו׳ אגנס גנד, אספנית ויו״ר חלל התצוגה מומה PS1, שמצולמת ביחד עם נכדתה.
האם המהפך באמת מתרחש מול עינינו התמהות? ואם זה רק טרנד אז מה רע בזה ואם כך נראית הטניסאית המצליחה בעולם אז גם אני ועוד נשים רבות אחרות רוצות להיראות כך. שריריות, מלאות בכוח, מפנות את הגב למבט.
 
 

סרינה וויליאמס לדבר העורכת

הטניסאית סרינה וויליאמס בלוח השנה של חברת הצמיגים פירלי. 

תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
s
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות

כל הזכויות שמורות לבסיס לאמנות ותרבות
CREATED BY FIRMA & Compie. בסיס לאמנות ותרבות בסיס לאמנות ותרבות

רוצה לדעת עוד?