יהלום מלוטש באמצע כרך סואן / קרן ענבי

זמן קריאה: 4:58 דקות

יהלום מלוטש באמצע כרך סואן / קרן ענבי

יריד ה׳פריז׳ בתערוכת פיסול במרכז רוקפלר . כתבה ראשונה מתוך שתיים על פיסול במרחב הציבורי



יריד ה׳פריז׳ שהתקיים בניו יורק בחודש שעבר ברנדלס איילנד התרחב לראשונה גם למרחב הציבורי במנהטן בתערוכת פיסול שמוצגת עד סוף החודש. אוצר התערוכה ברט ליטמן, מנהל מוזיאון איסמו נוגוצ'י, ניו יורק, בחר עבודות של  14 אמנים בינלאומיים לתצוגה במרכז רוקפלר. המרכז שנבנה בין השנים 1928-1940 על ידי המולטי מיליונר ג'ון ד. רוקפלר הבן, ממוקם בלב מרכז מנהטן, בין השדרות החמישית לשביעית ורחובות 47-52 וכולל גורדי שחקים המעוצבים בהרמוניה, רובם מהתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה. הביקור במרכז הסואן המאופיין בתנועה יומיומית של אלפי תיירים ועובדים מהמשרדים המקיפים אותו, מרגיש תמיד כמו אתנחתא חגיגית ומכובדת או כפי שתפס אותו רוקפלר מקימו כ'עיר בתוך עיר'.

Joan Miro, Porte II, 1974 1_Joan Miro, Porte II, 1974

טווח העבודות שנבחרו לתערוכה משקף במידה מסוימת את רוחו של יריד ה׳פריז׳ שמשלב בתצוגות שלו אמנות עכשווית לצד מודרנית. הפסל של חואן מירו Porte II נוצר ב- 1974, הפסל Truth/Beauty של וולטר דה-מריה שהעבודה עליו החלה  ב- 1993 והסתיימה לאחר מותו של האמן ב-2016 ושאר הפסלים שנעשו בשלוש השנים האחרונות, שחלקם הוזמנו ונוצרו במיוחד לתערוכה כמו הפסל Behind the walls של Jaume Plensa. הפסלים מנהלים דיאלוג מעניין עם הארכיטקטורה המגוונת של המקום שמורכבת מבניינים בסגנון אר דקו משנות ה-20, מבנים מודרניים שנבנו בשנות ה-60 וה-70 ועם הקונטקסט של המקום שנושא מטען מכובד של נרטיב היסטורי, שגם כיום משדר עוצמה, התפתחות ובניה לצד אווירה אלגנטית. יהלום מלוטש באמצע הכרך הסואן.

Kiki Smith_Rest Upon, 2009 12_Kiki Smith_Rest Upon, 2009

פסל הברונזה Rest Upon של קיקי סמית הוא טלה בגודל טבעי שיושב על דמות נשית שוכבת, ישנה. הפסל מוצב בין שבילי הצ'אנל גרדן, שהם הגנים המפרידים בין שני בניינים מרכזיים (במקור בניין מייסון פרנסייס ובניין האימפריה הבריטית) וכוללים שש בריכות מים מוקפות בערוגות עם צמחיה שמתחלפת על ידי הגננים על פי עונות השנה. הפסל של סמית מאפיין את העיסוק שלה ביצירת דימויים פיגורטיביים שמסמלים את היחסים שבין המצב האנושי לעולם הטבע. הסצנה החלומית והחיבור בין דמות אנושית לחיה מאפיינים את העבודות שהציגה עד לפני כחודש בתערוכת יחיד בגלריה פייס וכללו בין השאר פסל ברונזה מונומנטלי של ראש אישה שהיה שילוב של עולמות מיתולוגיים, סיפורי אגדה ותפיסות עולם פמיניסטיות.

Ibrahim Mahama, Untitled, 2019 3_Ibrahim Mahama, Untitled, 2019

הצ'אנל גרדן מובילים דרך שיפוע קל אל הכיכר התחתונה שהיא ליבו של המרכז, אזור נמוך פתוח שבחורף משמש כרחבה להחלקה על הקרח ובקיץ הופך לבית קפה. הרחבה מוקפת תמיד בדגלי האומות החברות באו"ם ומקרינה רשמיות טקסית. בצעד אוצרותי שנראה אמיץ למקום ולסוג כזה של תערוכות הורדו דגלי המדינות והתחלפו בדגלי היוטה של איברהים מהמה (Ibrahim Mahama) שנוצרו בגאנה בעבודת יד ומשמשים להעברת סחורות כמו קקאו, קפה ופחם. מהמה  משתמש בדגלי היוטה הבלויים כתזכורת לפערי הכנסות ונדידת משאבים ברחבי העולם ובפרט ביבשת אפריקה. חומר גלם זה גם הרכיב את המיצב שהציג מהמה במפל האור במוזיאון תל אביב במסגרת התערוכה 'בנוגע לאפריקה׳. גם כאן במרכז רוקרפלר הצבתו משתלבת באדריכלות המקומית אך מייצרת בנוסף דיסוננס מעניין עם השפע, הפאר והעושר שממש נוכחים באופן פיזי במרכז.

Nick Cave, Untitled, 2018 4_Nick Cave, Untitled, 2018

ברחוב 'רוקרפלר פלאזה', מדרחוב פרטי שמחבר בין רחוב 49 לרחוב 48 ונבנה כגישה לבניין תאגיד התקשורת קומקאסט (לשעבר בניין ג'נרל אלקטריק) הכולל את רשתות הטלוויזיה של NBC, מונח על המדרכה פסל ברונזה של ניק קייב (Nick Cave), גרמופון שהופך ליד מאוגרפת ומרמז על האפשרות והכוח להפעיל שינוי. ההצבה הנמוכה בגובה הרגליים והסגנון הסוריאליסטי מזכירים גם את הקושי, האימפוטנציה והתסכול שמלווים בדרך כלל הצעות לשינוי פוליטי וחברתי. כמו אצל סמית גם בפסל זה ניתן לזהות את השפה של קייב, היד המאוגרפת המנותקת מהגוף הייתה אחד הדימויים המרכזיים בתערוכת היחיד שלו שהוצגה בשנה החולפת בגלריה ג'ק שיינמן בניו יורק.

Sarah Sze, Split Stone, 2018 5_Sarah Sze, Split Stone, 20181

בהמשך המדרחוב פסלו המרשים של חואן מירו Porte II, 1974 של שתי דלתות ושרשרת ברזל ביניהן שמשלב רעיונות של סוריאליזם, צורה וחומר. בקרבתו מוצב הפסל Split Stone מ- 2018, של שרה סז (Sarah Sze), סלע טבעי שנחתך ומגלה תמונה גנרית של שקיעה שסז צילמה במכשיר הטלפון שלה. העבודה מרמזת על הסלע בתרבות הסינית, על חומריות וזמן. רעיונות אלה מהדהדים גם בעבודה  Joint Effort של ג'וס דאבילה (Jose Davila) מ- 2019, פסל המשלב אבן טבעית ובטון ויוצר טוטם סימבולי המקשר בין שמים לארץ.

Jose Davila, Joint Effort, 2019 6_Jose Davila, Joint Effort, 2019

מרחבת המדרחוב נכנסים לתוך הלובי של בניין קומקאסט שם מוצגים פסליו של האמן המקסיקני פדרו רייס שמרבה להציג בארה"ב. ב- 2016, ערב הבחירות, הוא הציג בגראנד ארמי טרמינל בברוקלין, ניו יורק, את הפרויקט המורכב והשאפתני Doomocracy בשיתוף פעולה עם ארגון Creative Time. זה היה מיצב ופרפורמנס רב משתתפים שסימן את המפגש של שני אירועים בתרבות האמריקאית: ליל כל הקדושים והבחירות לנשיאות. בעיני הוא אחד הפרויקטים הנועזים והביקורתיים ביותר שראיתי עד כה על החברה האמריקאית.

Pedro Reyes, Seer , 2018 7_Pedro Reyes, Seer , 2018

רייס מציג בתוך בניין הפלאזה, בצדדיו של דלפק הקבלה, שני פסלים Jaguar, Seer. ברקע ציור הקיר המונומנטלי American Progress מ-1937, של האמן הספרדי חוזה מריה סרט (Jose Maria Sert). הציורים מתארים את התפתחות אמריקה והתקדמות האנושות לאורך ההיסטוריה ולמעשה דרמה אחרת על קומוניזם, דמוקרטיה וחופש אמנותי. זוהי סדרת הציורים השנייה שנוצרה עבור הבניין, אחרי הסדרה הראשונה שיצר האמן המקסיקני דייגו ריברה ב-1933 שנקראה 'האדם בצומת הדרכים'. 

ריברה, שאהד את הקומוניזם, כלל בציור את דמותו של לנין וסירב לשנות את הדמות לפי דרישתו של רוקפלר, שנתן לו לסיים את הציור ואף שילם עבורו. כאשר סיים ריברה את העבודה רוקפלר כיסה אותו ולאחר מספר ימים הורה לפועלים לנתץ אותו. ריברה שיחזר את הציור באמצעות צילומים, בגרסה קטנה יותר בבניין האמנויות היפות במולדתו מקסיקו. הפסלים של רייס מבליטים את ציור הקיר שנראה מעט דהוי ונשכח. הם מעוצבים בהשראת פיסול טרום קולומביאני ומיתולוגיה עתיקה והנוכחות שלהם מזכירה שומרי סף המזמינים את המבקרים להכיר וללמוד על רגע היסטורי של צנזורה.

Pedro Reyes, Jaguar, 2018 8__Pedro Reyes, Jaguar, 2018

צילומים: קרן ענבי
יריד הפריז בתערוכת פיסול במרכז רוקרפלר ניו יורק, מוצג עד ה- 28 ליוני, 2019

תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
s
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות

כל הזכויות שמורות לבסיס לאמנות ותרבות
CREATED BY FIRMA & Compie. בסיס לאמנות ותרבות בסיס לאמנות ותרבות

רוצה לדעת עוד?