מרים גמבורד, “זכר ונקבה על כן היו״.

סקס אלוהי

זמן קריאה: 2:08 דקות

סקס אלוהי
 
על המלאכים של מרים גמבורד

 

לקראת הרצאה שנתתי ב"בית לאמנות ישראלית" באקדמיית יפו על האיקונוגרפיה והאיקונולוגיה של המלאכים באמנות ישראלית פניתי למרים גמבורד וביקשתי ממנה שתשלח לי כמה מלאכים. 

מרים גמבורד, “זכר ונקבה על כן היו״. מרים גמבורד 2

בניגוד לנטייה הרגילה של הציור הישראלי, כלומר הנטייה האנטי-וירטואוזית, דלת החומר, החילונית, הלא-גופנית, האירונית, זו שבאה לידי ביטוי בשירה של ויזלטיר בנוסח "לא על כנפי נשרים כי אם מאוטובוס קו 5" וכו' - בניגוד למגמה הזאת - המלאכים של גמבורד הם מופת של רישום וירטואוזי, שנע בין אולד מאסטרס לאמני קומיקס ואנימציה: רישום גופני, רליגיוזי, ובמובן שהוא תמיד כעין הצעה לאנדרטה עצומת ממדים - מונומנטלי.
ובניגוד להתמכרות החילונית הפוסט-מודרנית לרדידות כערך, גמבורד מחזיקה באתוס של אמנות עמוקה. היא מעמיסה על רישומיה דיון פתלתל במקורות הקדושים, ביחס בין השכינה כשהיא נקבה והעם כשהוא זכר והאל כשהוא זכר והעם כשהוא "בתולת ציון".
מה שמעניין אותי כאן במיוחד זה שהמלאכים שלה "מעורין זה בזה" (ותודה למרים שבנוסף לדימויים שלחה לי את הציטוט ממסכת יומה נד,ע"א, על בני ישראל העולים למקדש שהיו מסבירים להם כי "חובתם לפני המקום כחובת זכר ונקבה"). ובהמשך לקו המחשבה של שני הטורים הקודמים - האחד על הגברים הישנים והנשים הערות והשני על יופיו של דה קונינג – גם זה עוסק בדימוי שיש לסקס בתרבות הפופולרית.
בתמצות, כיוון שהדברים מובנים מאליהם, אומר כי הפורנוגרפיה שהתפתחה מתוכן לצורה היא כיום המדיום שדרכו עוברים אלינו רוב התכנים: הבידור, החדשות והפרסומות. והמסר הוא שסקס אינו דבר-מה נשגב, מבע של אהבה, איחוד קדוש בין אינדיווידואלים - בוודאי לא בין סובייקטים, את זה חיסלו הוגי שנות ה-60 ומספיק להזכיר כאן את "אין יחס מיני" של לאקאן, שכבר כתבתי עליו ארוכות במקום אחר - אלא התענגות פראית במקרה הטוב, סחורה לקידום סחורות אחרות במקרה הנפוץ, ואונס ממוסד של נשים במסגרת שנאת נשים קטגורית במקרה הרע. אל מול הדימוי הזה שמפיץ השלטון (ומיהו השלטון?- אזכיר לכם כאן את מה שכתב מרקס, שבכל זמן ובכל מקום הרעיונות השליטים הם הרעיונות של המעמד השליט) - מעמידה גמבורד אלטרנטיבה מוחלטת.
המלאכים המעורין זה בזה הם ביטוי לסקס בהיותו איחוד נשגב, מטאפורה לקשר עם האל.
ב"נאום על כבוד האדם" המפורסם שלו משנות ה-70 של המאה ה-15 ניסח פיקו דה לה מירנדולה את העיקרון הרנסאנסי של הסובייקט: החיה מביאה עמה לעולם את כל שהיא תהיה אי פעם ברגע הולדתה. גור הפילים לעולם לא יעבור משבר אקזיסטנציאלי זהותי, הוא תמיד יהיה פיל ויידע ידע פנימי אבסולוטי מהו הדבר הפילי לעשותו. גם המלאכים מביאים אתם מרגע יצירתם את כל המלאכות והמלאכיוֹת והמלאכיוּת באשר היא. אין מלאך המלט ששואל אם להיות או לא להיות. רק האדם נולד עם ספקטרום מרחל המשוררת ועד רודולף הס מאושוויץ. מהחיה עד המלאך. וסקס אמיתי, הוא חוויה השמורה רק לסובייקט ורק בהכירו בשותפו כסובייקט - ואז הם יכולים להיות כמלאכים שבדביר.     

סמל בצלאל של ליליין סמל בצלאל לטור של יונתן הירשפלד

עלינו להביט רגע בסמל בצלאל של ליליין, המרמז באופן מעודן ומסוגנן ומנומס יותר על אותה ארוטיות בין מלאכים שהיא קודש הקודשים. עלינו להביט בדמיון בין שתי הקומפוזיציות כדי להבין עד כמה שני הדברים, הסובייקטיביות והארוס, קריטיים ליצירת האמנות, גם בעיני גמבורד וגם בעיני ליליין. ודי בכך.
 

תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
s
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות

כל הזכויות שמורות לבסיס לאמנות ותרבות
CREATED BY FIRMA & Compie. בסיס לאמנות ותרבות בסיס לאמנות ותרבות

רוצה לדעת עוד?