תמונת מצב / דנה גילרמן

זמן קריאה: 200 דקות

תמונת מצב / דנה גילרמן

בטבעת זו


סרט על הצלם האגדי רוברט מייפלתורפ שיוקרן בפסטיבל הסרטים בירושלים

​אני חייבת להתוודות שהמפגש הראשון שלי עם המושג "פיסט פאקינג" היה בתערוכה של רוברט מייפלתורפ במוזיאון תל אביב ב־1994 .הצילום שבו רואים יד נעלמת בתוך אחוריים של גבר הימם אותי לא רק בגלל הפעולה המתועדת, אלא גם בגלל היכולת להעביר את אותה פעולה חודרנית, מינית ואלימה ברמת אסתטיזציה כל כך גבוהה, שהעניקה לגיטמציה לטאבו המצולם, כאילו מדובר בפיסול או בצילום של טבע דומם.
מה שעובד יפה בפריים של מייפלתורפ - הפיכת הטאבו ליפה - נראה מגוחך כששני אוצרי אמנות ממוזיאונים אמריקאים מכובדים מנסים לעשות זאת. בתחילת הסרט "מייפלתורפ: הביטו בתמונות" שיוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים ב-13 וב-15 ביולי, נפרש בפני הצופים ארכיון אדיר של תצלומים (בערך של 38 מיליון דולר) שניתן למוזיאונים על ידי קרן מייפלתורפ. התשוקה של האמן מוחזקת בחדרי קירור השומרים על הצילומים ומורדמת על ידי השיח האמנותי של צמד האוצרים, שמתבוננים באחד הדיוקנאות העצמיים המהממים ביותר של הצלם - יצירה שבה הוא מתכופף תוך תחיבת ידית של שוט לפי הטבעת - ומדברים על קומפוזיציה, תאורה וכו'. הלו חבר'ה, חור התחת של מייפלתורפ מוצג בפניכם, ובתוכו שוט המשתלשל החוצה! אבל מהמשך הסרט ניכר שכך מומשה שאיפתו הגדולה ביותר של מייפלתורפ: להפוך לאמן מפורסם שתצלומיו - בין אם אלה צילומי סאדו־מאזו, פרחים או דיוקנאות - יזכו לחיי נצח בכנסייה החילונית. 

mapplethorpe-robert-1946-1989-self-portrait-1002574

"מייפלתורפ: הביטו בתמונות" בנוי מראיונות עם משפחה, חברים, מושאי צילום ומאהבים לשעבר ונדמה שאינו מחדש הרבה, ואולי דווקא זה החידוש שבו: גם מי שצמח בפרוורים ואפילו אהב את זה ("הגעתי מהפרוורים, מקום בטוח ומקום טוב לחיות בו ולבוא ממנו"), שהלך למיסה בימי ראשון ומעשי הקונדס שלו הסתכמו בלשים אפר בפיו של אחד מאחיו, יכול להביא בשורה חדשה לעולם האמנות. הצלם האגדי, שמת מאיידס ב־89',קידם את הצילום כמדיום אמנותי, הביא את הפורנו הגברי למרכז הבמה והפך את הזין השחור לאיבר מקודש. את כל זה הוא עשה דרך מיטות של גברים עשירים או בעלי מעמד, דוגמת מאהבו סם ווגסטאף, ואנשי תקשורת כמו ג'ק פריצ'ר ממגזין הפורנו "דראמר".
הוא היה קפיטליסט, רודף פרסום, אהב כסף ויותר מכל אהב את עצמו. בדרך, כמובן, פגע בכמה אנשים, בהם אחיו אדוארד. גם אדוארד היה צלם ואף עבד אצל אחיו הגדול בסטודיו. ב־84' הוזמן להשתתף בתערוכה קבוצתית שגם מייפלתורפ השתתף בה. העובדה ששמו של אדוארד קדם בהזמנה לשמו של רוברט (על פי סדר האלף־בית) הכעיסה מאוד את השני, והוא דרש מאחיו לשנות את שם משפחתו, כדי שלא יהיה שום מייפלתורפ לפניו. אדוארד התרצה וכונה מאז רוברט מקסי, כשם הנעורים של אמם. וזו התחושה החזקה שעולה מהסרט - אמן גדול, אולי כמו כל אדם שהגיע בתחומו לצמרת, צריך להיות בעל אגו נפוח, מרוכז במטרה ואגואיסט. או במלותיו של רוברט מייפלתורפ  עצמו: "אני חושב שהחיים הם על איך להשתמש באנשים ושאנשים ישתמשו בך. על זה בנויים קשרים".

*הטקסט פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות

תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
s
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות

כל הזכויות שמורות לבסיס לאמנות ותרבות
CREATED BY FIRMA & Compie. בסיס לאמנות ותרבות בסיס לאמנות ותרבות

רוצה לדעת עוד?