ארט בזל הונג קונג. גידול במספר האמניות בתצוגה

מהנעשה בשטח דנה גילרמן 19/12/19

זמן קריאה: 6:55 דקות

מהנעשה בשטח / בואו נכיר בזה: אנחנו רחוקות משוויון מגדרי בשדה האמנות
 
בשנים האחרונות היתה תחושה שיש פחות אפליה או יותר נכון שינויים משמעותיים במעמדן של אמניות בשדה האמנות הבינלאומי. מוזיאונים דיברו על רכישת עבודות של אמניות לאוספים הקבועים, אמניות ותיקות וחלוצות זכו לרטרוספקטיבות במוזיאונים הגדולים, הביאנלות, הירידים והמגה גלריות הדגישו את מקומן של אמניות מבוגרות וחשובות, חלקן בחיים וחלקן כבר לא, שוק האמנות דיווח על עלייה במכירות של יצירות של נשים ויותר ויותר נשים התמנו לתפקידי מפתח בעולם האמנות. היתה תחושה שהנה, משהו משמעותי קורה, והיו גם עדויות לכך בשטח.
למשל, האקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה מכרה ב-2013 את הציור ״East Wind Over Weehawken״ של אדוארד הופר מ-1934 תמורת 40.5 מיליון דולר במטרה לגוון את האוסף עם עבודות של אמניות. מאז רכשה עבודות של נשים בשיעור של פי חמש מהממוצע הארצי. בשנתיים האחרונות  המוזיאון לאמנות בבולטימור והמוזיאון לאמנות מודרנית הצהירו שיש צורך בשינוי. ״הדרך היחידה להשלים שנים של הזנחה זה להיות אגרסיבי במיוחד בהווה״, אמר כריסטופר בדפורד, מנהל מוזיאון בולטימור. בנוסף להחלטה למכור עבודות של אמנים לבנים קאנוניים, כדי לקנות עבודות של נשים, המוזיאון הכריז לאחרונה שהוא יקדיש את כל תכנית התערוכות של 2020 לאמניות בהן ג׳ון מיטשל, קנדיס ברייץ וקתרינה גרוס.

מארק רותקו. נמכר ב- 50 מליון דולר כדי לרכוש עבודות של אמניות Frank-Bowling-1024x610

גם SFMOMA, ש-12 אחוז מהרכישות שלו ו-10% מהתערוכות היו של נשים, הצהיר על חשיבות הענין. ״אנחנו יודעים שיש לנו עבודה אמיתית לעשות כדי להשיג שוויון גדול יותר באוסף ובתכנית התערוכות״, אמרה האוצרת ג׳נט בישוף. ״זו מטרה ברורה בתכנית האסטרטגית שלנו״. בין היתר מכר המוזיאון ציור של מארק רותקו ב-50 מליון דולר כדי לתקן פערים היסטוריים באוספים הקבועים. ברכישות החדשות נכללו עבודות של ליאונורה קרינגטון, ליז׳יה קלארק, אלמה תומס, מיקלנה תומס ורבקה בלמור.
אך כפי שקורה לא פעם, תחושות לחוד ומציאות לחוד. מחקר חדש שפורסם החודש, ומתייחס לשנים 2008-2018, מגלה כי עולם האמנות נשאר בשליטה כמעט בלעדית של גברים. הדוח מתחלק לשניים: המוזיאונים ושוק המכירות.
במוזיאונים המצב מייאש. רק 11% מהרכישות של מוזיאונים לאוספים הקבועים הן יצירות של אמניות ובמספרים מדויקים יותר: 29,247 עבודות של אמניות מתוך 260,470. כלומר, למרות הצהרותיהם של המוזיאונים, שהם מאמצים היסטוריות אלטרנטיוויות ופועלים להרחבת הקאנון – בפועל מספר העבודות של נשים שנרכשו לא ממש גדל עם הזמן.
״זה היה אחד הנרטיבים המשכנעים ביותר שהתרחשו בעולם האמנות בשנים האחרונות, של שינוי פרוגרסיבי, כאשר אמנים שנמצאו בעבר בשוליים זוכים לייצוג הוגן יותר במוסדות האמנות״, אמרה ג׳וליה הלפרין, עורכת ומנהלת ארט ניוז. ״המחקר שלנו מראה שלפחות בכל מה שקשור לשוויון מגדרי, הסיפור הזה הוא מיתוס״. מחקר זה (אותו ניתן למצוא במלואו באתר https://www.artagencypartners.com/women-study-market) מחזק תוצאות מחקר שפורסם קודם לכן השנה על ידי Chad Topaz, ומתבסס על 18 מוסדות מרכזיים בארצות הברית. שם נמצא ש 85% מהאוספים הם יצירות של אמנים לבנים ו-87% של גברים.

קוסמה. האמנית הנמכרת ביותר מנתח השוק הקטן של נשים במכירות פומביות EE6W0B

במחקר החדש נבדקו 26 מוזיאונים בארצות הברית. 16 מהמוזיאונים מנוהלים על ידי גברים ו-10 על ידי נשים. נמצא ששלושת המוזיאונים שהיה בהם אחוז גבוה יותר של תערוכות של נשים בעשור האחרון מנוהלים על ידי נשים: Dia Art Foundation בניו יורק (39%), מוזיאון האמר בלוס אנגלס (32%), ומוזיאון ברוקלין (29%). יחד עם זאת באופן מפתיע או שדווקא לא, הימצאותן של נשים בתפקידי מפתח במוזיאונים אינה ערובה לשינוי: 47% מחברי מועצת הנאמנים ב-26 המוזיאונים שנבדקו במחקר הן נשים.
״אולי אחת המסקנות העיקריות שאין לסמוך על הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו״, אומרת ג׳סיקה מורגן, מנהלת ה-Dia. ״מוסדות שמספרים על שינוי חשוב צריך להעמיק ולשאול אותם יותר. אל תקבלו את הסיפור הראשון, או אפילו השני או השלישי. רק באמצעות מחקרים חוזרים ונשנים אתה מבין מה בעצם משתנה״.
_____
ומה קורה בשוק המכירות?
מהמחקר עולה כי רק 2 אחוז מהקניות בשוק המכירות הן יצירות של אמניות ו״גם כשאמנית אישה עושה היסטוריה במכירה פומבית גבר בכל זאת מצליח לגנוב ממנה את אור הזרקורים״. הציטוט הנ״ל מתייחס למכירה הפומבית של סותביס שהתקיימה באוקטובר האחרון בלונדון. חמישה אספנים התמודדו על ציור של ג׳ני סוויל מ-1992, שבו נראה עירום נשי בשרני. בסופו של דבר נמכר הציור תמורת 12.5 מיליון דולר, שיא עולמי לאמנית חיה. אך מיד אחר כך תשומת הלב של כל הנוכחים באולם הופנתה לעבודה ״נערת הבלון של בנקסי״ מ-2006, שבדיוק החלה להשמיד את עצמה. כמובן שכל כותרות העיתונים למחרת כתבו על הסנסציה הזו ולא על ההישג ההיסטורי של נשים במכירות פומביות.

ג׳ני סוויל. בנקסי גנב לה את ההצגה מהנעשה

יחד עם זאת הסכום ששולם על העבודה של סוויל עדיין היה נמוך משמעותית מהשיא של אמן גבר חי : ״ארנב״ של ג׳ף קונס מ-1986 נמכר ב-91 מליון דולר. הפער הזה הוא השכיח ולא היוצא דופן וברור ששוק האמנות מוצא ערך רב יותר בעבודות של גברים מאשר של נשים. בין השנים 2008 ועד לחמשת החודשים הראשונים של 2019 המכירות בבתי המכירות הסתכמו ביותר מ-196.6 מיליארד דולר. מתוך זה 4 מליארד דולר ליצירות של נשים, כלומר 2% מהשוק.
בנוסף, שוק האמניות הוא לא רק קטן אלא גם מתמקד באופן לא פרופורציונאלי במעט אמניות, בעיקר בחמש כוכבות: יויו קוסמה, ג׳ואן מיטשל, לואיס בורז׳ואה, ג׳ורג׳יה אוקיף ואגנס מרטין. עבודות שלהן נמכרו בסך 1.6 מליארד דולר מתוך הסכום הכולל של 4 מיליארד דולר, 41.7% מסך המכירות.

חמש האמניות הסחירות ביותר בשוק האמנות. למעלה: קוסמה ובורז׳ואה. למטה: מרטין, אוקיף, מיטשל Top-Five-Women-Artists_Market_Women-Study

לעומת זאת השוק של הגברים מתפרש באופן הרבה יותר שוויוני. חמשת הכוכבים: פיקאסו, אנדי וורהול, Zhang Daqian, Qi Baishi וקלוד מונה מהווים רק 8.7 אחוז מסך מכירות של 192.6 מיליארד דולר ששולמו עבור עבודות של גברים. ״המספרים מדכאים״, הגיב לנתונים מארק פיוט, הנשיא של גלריה
 Hauser & Wirth. ״אנחנו חושבים שאנחנו הולכים בכיוון הנכון אבל התפיסה השתנתה ופחות המציאות. אם אתה מוריד את חמש האמניות המובילות, למעשה, דבר לא השתנה״.
״קונים עדיין מסרבים לשלם סכומים גבוהים עבור עבודות שנוצרו על ידי נשים״, אומרת מרינה גרטסברג, חוקרת מאוניברסיטת ׳ייל׳. יותר מכך. מה שידוע כ״אפקט הסופרסטאר – שמספר קטן של אמני עילית מרוויחים כמות לא פרופורציונאלית – הוא עוד יותר חזק בקבוצות מיעוט כמו של נשים או של אמנים אפרו אמריקאים״. גרטסברג מציינת כי בתוך הקבוצות האלה התחרות היא אפילו יותר גדולה בגלל מספר המקומות המצומצם שבפסגה. 
 
גם בגלריות המצב רחוק מלהיות שוויוני. במרבית הגלריות הנשים מהוות רק כשליש או פחות מאמני הגלריה אם כי חלקן במכירות גבוה יותר. בגלריה דיוויד זווינר יש 19 נשים מתוך 66 אמני הגלריה (29%) בהן קוסמה, ג׳ואן מיטשל ומרלן דומה והן מכניסות 39% מסך המכירות של הגלריה. בגלריות הבינלאומיות פייס וליסון יש 19 נשים (בהן אגנס מרטין) מתוך 92 אמני הגלריה והן מהוות 39% מסך המכירות. בגלריה ליסון יש 13 אמניות (בהן מרינה אברמוביץ וכרמן הררה) מתוך 65 אמנים והן מהוות כשליש מסך המכירות.
בגלריה Hauser & Wirth יש 33 נשים מתוך88 אמנים והן מהוות 33% מסך המכירות.

ארט בזל הונג קונג. גידול במספר האמניות בתצוגה 01115025-art-basel-hong-kong_cover_1439x960

ביריד האמנות ארט בזל שמתקיים בבזל, במיאמי ובהונג קונג המספרים אף נמוכים יותר. נשים נמכרו בפחות מרבע מהאמנים שהוצגו ביריד בארבע השנים האחרונות. לייצוג הנמוך של אמניות בגלריות ובירידים יש השפעה ארוכת טווח על השוק: אם הן מוכרת מעט עבודות בשוק הראשוני זה יעכב את הגעתם לשוק המשני של בתי המכירות.
דווקא במקומות אחרים בעולם ניכרים שינויים מהירים יותר. יריד הארט באזל היחיד שבו גדל מספר האמניות בתצוגה בארבע השנים האחרונות הוא ביריד בהונג קונג, שגדל מ-21.1% אחוז של אמניות ב-2015 ל-26.5% ב-2018. אולי לא במקרה, סין היא ביתם של יותר ממחצית הנשים המליארדריות בעולם  שעשו את הונן בעצמן. העובדה שלנשים כיום יש מקורות כסף עצמאיים משלהן היא שינוי היסטורי שיש לו השפעה על השוק. ״התחושה שאישה יכולה ללכת לגלריה ולהוציא 200 אלף דולר על עבודה לאוסף שלה זה חידוש רדיקלי״, אומרת הגלריסטית Susanne Vielmetter מלוס אנג׳לס. ״לפני 40 שנה נשים אספניות היו או נשואות לאיש עשיר או זכו בירושה מהאבא. התחושה שאת יכולה להיות אשת עסקים ולבזבז על אמנות היא מדהימה״.
 

המסרים של קבוצת האמניות הפמיניסטיות ה-Guerrilla Girls עדיין רלוונטיים 2018GuerrillaGirls_WomenGetResentful_Women-Study_Museums

התזוזות העדינות האלה יכולות לייצר שינוי. ״יש היום יותר אספנים שמתמקדים בעבודות של נשים״, אומרת Joeonna Bellorado-Samuels, מנהלת גלריה ג׳ק שינמן. ״מדובר בשלושה או ארבעה, לא בדיוק גל, אבל לפני חמש שנים לא הכרתי אספנים שכאלה״.
ויש גם סימנים לכך ששוק האמניות יגדל באופן משמעותי בשנים הקרובות. נתונים מהזמן האחרון, שעוקבים אחר עבודות חוזרות לשוק המכירות, מגלים כי ליצירות של אמניות יש ביצועים טובים יותר מאשר לאלו של הגברים. לפי הממצאים, מחירי עבודות של נשים שנמכרו במכירה פומבית יותר מאשר פעם אחת במהלך שש שנים זכו לעלייה של 72.9% בהשוואה לעליה צנועה בהרבה של 8.3% במכירות חוזרות של גברים.
ועד אז, יש להכיר בכך שמה שחשבנו שהשתנה, לא ממש השתנה, ויש עוד כברת דרך רבה מאוד לשוויון, או כפי שאומרת מיה לוקס, אוצרת בכירה במוזיאון לאמנות מודרנית בלוס אנג׳לס, ״הצעד הראשון בדרך לטיפול בבעיה הוא ההכרה במקום בו אנו נמצאים ולא במקום בו אנו רואים את עצמנו. אז נוכל להתחיל בעבודת השינוי האמיתית״.
 

תודה, פרטיך נשלחו בהצלחה.
s
אני מעוניין/ת להרשם לניוזלטר ולקבל תכנים ועדכונים בנושאי אמנות ותרבות

כל הזכויות שמורות לבסיס לאמנות ותרבות
CREATED BY FIRMA & Compie. בסיס לאמנות ותרבות בסיס לאמנות ותרבות

רוצה לדעת עוד?