אינגה פונר קוקוס
ארכיאולוגיה של ענן
תערוכת יחיד חדשה

אוצרת: שלומית ברויר

סנוקראש
ארכיאולוגיה של ענן היא, במונחיו של פרדריק ג'יימסון, ארכיאולוגיה של העתיד או מדע בדיוני. במסגרת אוקסימורון סמנטי זה, ארכיאולוגֵי העתיד הופכים למפענחים של אובייקטים חידתיים או לחוקרי תרבויות פוסט-אפוקליפטיות שנכחדו. בספרו סנוקראש – בעגת מחשבים קריסת מערכות שמערערת את רשת הפיקסלים המושלמת לכדי סופת שלגים מסתחררת – מתאר ניל סטיבנסון את המידע כמצרך יקר ערך לא על שום נדירותו, אלא, להיפך, מפני שסינונן של אבני החן מנהר האינפורמציה העולה על גדותיו הופך למשימה קשה, סבוכה ומסוכנת. ארכיאולוג העתיד ייאלץ אפוא להמיר את חיפושו המסורתי אחר הקונקרטי בדלייתם וסינונם של פרטים וירטואליים שנתערבלו בקריסת מערכות או שבעלי עניין בחרו לטמון במעמקי הרשת.
 
בטווח הזמן שבין הדיגיטלי למכאני, בין האנכרוניסטי לרלוונטי, בין הנראה לסמוי ובין הממשי לווירטואלי, בונה אינגה פונר קוקוס ארכיב שרכיביו הם שריד של אופני ייצוג מטריאלי של הידע. הספר, הדיסק, התקליט והמפה הם חלק מה"ממצאים" הארכיאולוגיים שפונר קוקוס מציבה בתערוכה. טיבם המכשירני של מוצגים אלה כמוליכי מידע, ידע וזיכרון ובה-בעת כפרגמנטים המייצגים טכנולוגיות ארכאיות מעצים את השאלה אודות העתיד הלא רחוק, שבו המידע ייקרא בגרסתו הדיגיטלית בעוד שהמקור החומרי ייגנז.
 
הספר
"שאלה אחת: אם זה עידן המידע, איך זה שאף אחד לא יודע כלום", משפט זה שנדפס בתחתית קריקטורה שפורסמה בעיתון "הניו יורקר" מזכיר במידת-מה את אבחנתו של חוקר התקשורת ניל פוסטמן בפרשנותו לספרו של אלדוס האקסלי עולם חדש מופלא, שלפיה מה שהטריד את האקסלי לא היה החרמת ספרים, אלא היום שבו לא תהיה כל סיבה להחרמה, שכן לא יהיה עוד מי שירצה לקרוא בהם.
אם נזנח לרגע תפישות סנטימנטליות, רומנטיות או פטישיסטיות של תפקיד הספרים והחוויה החושית שהם מספקים, ברי כי, בעידן הדיגיטלי של ה-Big Data ושל זמינותו הטכנולוגית של המידע, מעמדם של הספרים הולך ונשחק עד לכדי שמועה אנכרוניסטית כמעט.
ביצירתו הדיסטופית פרנהייט 451, מתאר ריי ברדבורי חברה עתידנית שניזונה ומסתממת מתכנים טלוויזיוניים אחידים ורדודים. שם הספר נגזר מן הטמפרטורה שבה נייר עולה באש ובהשאלה משריפת ספרים וסילוקם מן העולם, שכן מורכבותם של אלו היא מכשול בדרך להאחדת תודעתם של בני-אדם. מטעמים מעשיים, שריפת ספרים במהלך ההיסטוריה יותר משכיוונה להכחדתם המוחלטת היתה בגדר אמירה תרבותית-פוליטית של משטרים טוטליטריים וככזו היא גם נצרבה בתודעה המוסרית של העולם. מנגד, קריסת מערכות מידע דיגיטלי ספק אם תעורר זעזוע ציבורי כלשהו, אלא אם כן תהיה כרוכה בנזק כלכלי. 
מטעם זה אולי, כרך של האנציקלופדיה העברית, שפונר קוקוס פערה חורים בדפיו, הוא הרדי-מייד היחיד שבחרה האמנית להציג בתערוכה. קוטרו של כל חור שפערה כקוטרה של כוס זעירה משל היו אלו כוסות רוח שמבקשות להפיח חיים במת. 
קידוח האנציקלופדיה דרך ערכיה המסודרים אלפביתית לתוככי רבדיה מדמה את פעולת החפירה הארכיאולוגית. אנציקלופדיה מעצם טיבה מצביעה על עיקרון של צבירה והבנייה של רבדי מידע בדומה לעיקרון הסטרטיגרפי שלפיו שרידים מעשה ידי אדם, שנערמו זה על גבי זה באתר ארכיאולוגי, מאפשרים את תיקופם וסיווגם ומַבנים גוף ידע תקופתי.
הרס מיטיב עם הארכיאולוג; השממה האנושית שמותירים אחריהם אסונות טבע, מלחמות וכיבוש מקלה על תיארוכו, מיונו וסיווגו של הממצא החומרי. בעידן השעתוק הדיגיטלי שבו ספרים ומסמכים עוברים תהליכים של דיגיטציה מואצת ונשמרים ב"ענן" בכדי לחסוך במרחבי אחסון, ספק רב אם בעקבות הרס או קריסת מערכות המחשוב יימצא לנו ולעולם המדע אתר ארכיאולוגי משמעי. 
"ככל שירבו הנקבוביות, ככל שירבו פרטי החיים האמיתיים בכול סנטימטר רבוע של דף נייר, כך הוא יותר 'ספרותי'. זו ההגדרה שלי, בכל אופן. לספר פרטים, פרטים רעננים. הסופרים הטובים נוגעים בחיים לעתים קרובות […] אז עכשיו אתה מבין מדוע הספרים מעוררים שנאה ופחד? הם חושפים את הנקבוביות בפני החיים" (ברדבורי, פרנהייט 451, אור יהודה: כנרת זמורה ביתן, 2002, עברית: נועה מנהיים).