משתתפים בתערוכה: 
גילי אבישר, אלימה, עדן בנט, קרן גלר, משה גרשוני, מיכל טוביאס, פנחס כהן גן, ורד נסים, יערה צח, אנג'לה קליין, מרב קמל
אוצרת: שלומית ברויר

"הפרדת צבעים" היא מונח מתחום דפוס האופסט, שמשמעו הפקת ארבעה פילמים נפרדים לכל אחד מארבעת צבעי היסוד. עם התפתחות המחשוב וטכנולוגיית הדפוס התייתר הליך הפרדת הצבעים וכפועל יוצא – פעולת הדַפּס, ואל צבעי הפרוצס התוספה קשת רחבה של צבעים המופקים מראש בייצור תעשייתי ומותקנים במכונת הדפוס במתכונתם הסופית.
תחביר הצבע האישי בעל האיכויות האינדקסליות, שהאמנים המשתתפים בתערוכה מנכיחים ביצירותיהם (מהלך שמזכיר בהקשרו החשיבתי את הפרקטיקה הדיוויזיוניסטית של הניאו-אימפרסיוניסטים, שבה הנחות הצבע לא התערבבו זו בזו על הבד, אלא בעין הצופה) ממיר בהשאלה את פעולתו הידנית של הדַפּס שבתורה הוחלפה, כאמור, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר. אולם בעוד שמהלך הפרדת הצבעים הטכני הוא נסתר (ככל פעולה יצרנית שמושאה הוא התוצר הסופי ופעולות אחורי הקלעים אינן רלוונטיות לצרכניו) ורמז לו מתחוור רק בעת זליגת צבע לא רצויה (טעות ייצור), שהופכת לפיכך את המוצר לפגום, הרי שבעבודות שבתערוכה התהליך – אף אם סטה מנורמות אסתטיות שגורות או מאידיאה של "יחסים נכונים" בין צבעים - והתוצר (הדימוי) חד הם. זיקוק הפלֶטה האישית למספר צבעים מצומצם עד כדי שימוש בצבע דומיננטי אחד מעקר מיסודו את המנעד הכמעט אינסופי של מניפות או סרגלי הצבעים התעשייתיים, שנוסחו שרירותית ושייצורם המוני.