השבוע בעולם האמנות / דבי לוזיה 28/6/17
והפעם המדור ממליץ על תכניות לקיץ
קיץ בלונדון
מאז שנת 2000 מתקיים אירוע אמנותי שמסמל גם הוא את תחילת הקיץ - חנוכת ביתן הקיץ מחוץ לגלריה סרפנטיין בגני קנזינגטון שבהייד פארק. הגלריה הציבורית הזו מזמינה בכל שנה אדריכל חשוב שטרם עשה פרוייקט אדריכלי בבריטניה ומזמין אותו לעצב ביתן מחוץ לגלריה. ביתן הקיץ של הסרפנטיין הוא חלק בלתי נפרד ממסלול התיירות בלונדון. הוא יעמוד במקומו עד תחילת אוקטובר.
השנה, במסגרת הטרנד האפריקאי, נבחר פרנסיס קרה, אדריכל שמוצאו מבורקינה פאסו וכעת הוא עובד בברלין. הוא יצר מבנה פתוח בהשראת עץ אפריקאי שאנשי הכפר שלו נוהגים להתכנס תחתיו. המבנה של קרה בנוי לתת צל מהשמש אך גם מחסה מהגשם (בכל זאת, לונדון...). כשירד גשם יווצר מפל במרכז הביתן. החזון של קרה הוא ליצור מקום מפגש ולחבר בין אנשים.
קיץ ניו יורקי
בכל קיץ ניו יורק הופכת למוזיאון חוצות גדול ובו עשרות מיצבי אמנות. השנה בראש המיצבים, פסל הרקדנית של ג׳ף קונס במרכז רוקפלר. כאן ניתן למצוא רשימה מלאה של 34 מיצבים שמחכים להיחשף. דווקא פרוייקט ״שירת התקווה״ ובו 600 פסנתרים מפוזרים ברחבי העיר יורד בסוף חודש יוני. חבל, דווקא בקיץ יש יותר סיבות לשיר בניו יורק...
חידושי לשון
ובכן, לכבוד הקיץ הוציאה האקדמיה ללשון הנחיות חדשות לשפה העברית. מעתה, לטענתה, לא נכון לכתוב אמנות בלי ״ו״ אלא יש לכתוב בכתיב מלא ״אומנות״. אלא שה״ו״ התמימה הזו היא שיצרה את ההבחנה שאנשי אמנות כה מקפידים עליה בין אומנים במובן של בעלי מלאכה לבין אמנים במובן של אמנות. באנגלית יש שתי מילים נפרדות לגמרי: art and craft. יש גם מיתוג שונה לגמרי לשתי הקטגוריות - אומנות יוצרת מוצרים ואילו אמנות יוצרת יצירות. התרבות הגבוהה אל מול התרבות הפופולרית גם אפשר לומר. וגם אם החיים עצמם מטשטשים את הגבולות האלה (כמו פרוייקט התיקונים של האמן הטאיוואני לי מינגווי בתערוכה המרכזית בביאנלה) אני בוחרת לשמר את האבחנה הזאת, בניגוד להוראות האקדמיה. עוד דעה על האקדמיה במדור ״מהנעשה בשטח״
כוכב הקיץ
כזכור, האמן שכולם מדברים עליו הקיץ הוא דמיאן הירסט והאקסטרווגנזה הוונציאנית שלו. אבל בינתיים, הוא עושה כותרות גם בגלל זיופים לעבודות מוקדמות יותר שלו. סדרת הנקודות בכלל לא צוירה על ידו מלכתחילה. מסתבר שיש מסחר ער של הדפסי נקודות מזוייפים באייביי. בדרך כלל קשה לתפוס את הנוכלים אבל השבוע הורשעו שלושה נוכלים שמכרו זיופים בסכום של כ- 400,000$. עד לגל הבא... אין ספק שאיביי זה לא המקום לרכוש אמנות מקורית. ראו, הוזהרתם.
דבי לוזיה, דור שני בגלריה שטרן, היא גם חוקרת תרבות ומחברת הספר "מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך", המנתח את עולם האמנות העכשווי. טקסט זה לקוח מתוך מדור שבועי שנשלח במייל בכל יום שישי לאלפי מנויים. להצטרפות לרשימת הדיוור http://www.sternart.com