עבודות מאוסף גבי ועמי בראון

מיכה אולמן, אביבה אורי, משה גרשוני, מיכאל דרוקס–חנוך לוין, פנחס כהן גן, גבריאל קלזמר
 
אוצרת: שלומית ברויר
 
היקפו ההיסטורי של אוסף גבי ועמי בראון, שנוסח במשך עשרות שנים בתוך מנעד רחב וקטבי של קאנון ו"שוליים" במרחבי האמנות המקומית, מאפשר סקירה נרחבת של תולדותיה, החל ממה שצוין כראשיתה – ייסוד בית הספר בצלאל בירושלים – ועד למגמות עכשוויות רווחות. התערוכה המקיפה "מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון" הוצגה בשנת 2009 במשכן לאמנות עין-חרוד והציעה, כדברי אוצרת התערוכה גליה בר אור, "מסע בדרך סלולה – אוסף מעוצב וערוך, גמור וחתום, עומד לעצמו כאילו היה שם מאז ומעולם". מטבע הדברים, התערוכה הקאמרית "נסיעה טובה" אינה מתיימרת לייצג את רבגוניותו של האוסף על רבדיו השונים, אלא מבקשת להציע מובלעת נושאית אחת מני רבות הגלומות בו.
 
מרבית העבודות המוצגות בתערוכה עוסקות בטקסט. מגולם בהן, במישרין או במובלע, סיפור בגדר מצע, ציטוט, הגות, או מערך של זיקה הדדית בין כתיבה ספרותית ליצירה פלסטית:
 
עין חרוד – סדרת רישומים (בתערוכה מוצגים 24 מתוך ה-30), שצייר משה גרשוני ב-1997 בתוך פנקס מתווים, כעין יומן שהוא יותר רפטטיבי מאשר כרונולוגי, אשר בו הוא שב וכתב בפחם שחור בתוך דימוי נשנה וחוזר של מעגל המדמה נוף או דיוקן את מילות הפתיחה של ספר תהילים "אשרי האיש". אל הפעולה החזרתית, המזכירה ענישה "דידקטית" הכופה על תלמיד שסרח להעתיק עשרות פעמים פסוק מן התנ"ך ברוטינה מקהת תודעה, שנצרבת במוחו יותר כקושי פיזי עד כישלון היד מאשר כערוץ להבנה, מצרף גרשוני דפדוף בדימויים של ריק ואבדון שמעלים על הדעת דקלום מונוטוני של תפילת אשכבה חרישית.
ספר חול – פסלי ברזל וחמרה, שיצר מיכה אולמן בשנת 2000, המרמזים אולי בנוסף למשמעות המילולית-חומרית שגלומה בכותרתם לפער הפוליטי-חברתי בין ספרי קודש להלכות חולין.
אדון זאב – תוך כדי דיאלוג ובהשפעה הדדית, יצרו בשנת 1968 מיכאל דרוקס וחנוך לוין ביחד את "אדון זאב". סדרת העבודות הזאת, שכורכת יחדיו רישומי דיו של דרוקס וטקסטים של לוין ועיסוקה בכלָיה, במוות, בעליבות הגוף ובאחרוּת, זכתה לפרשנויות רבות, ביניהן זו של רפי לביא שראה בה תגובה לאופוריה ששררה בישראל אחרי מלחמת ששת הימים ולהתגברות הרגשות הלאומניים.