האם תיתכן קריאת פשט של אמנות פלסטית או שקריאה כזו הופכת מניה וביה לפשטנית ואילו רק פירוק מורכבותה המרובדת של החוויה הוויזואלית הוא לגיטימי? מיהם אותם בני סמכא שבכוחם לקבוע מסמרות באשר לאופני ההסתכלות ביצירת אמנות ולהכתיב את הקודים, את הטרמינולוגיה ואת ההיררכיות ההולמים לקריאתה ולהבנתה? ואם לא די בכך, כלום לא מתגלם כאן לנגד עינינו הפער בין קריאה מטריאליסטית (פשט) לבין אינדוקטרינציה מטעם (דרש)? מהו מקומה של האמנות המופשטת בדיון זה, ומהם המהלכים המחלצים משמעות מתוך המופע הקונקרטי של האובייקט (למשל: כיסא, גופייה, קערה), של העצם המאוזכר בכותרות העבודות (למשל: "דגל", "נשל", "חלָב") ו/או של הפעולה הפרוזאית המגולמת בהן (למשל, ניקיון, עבודה חקלאית).
 
שלומית ברויר


*  תודתי לסמדר שינדלר על שהפנתה אותי ל"פשט" מתוך ספרו של זלי גורביץ' פסוקים (הליקון/מודן 2012), שם מופיע הצטוט משירו של בשו.
** אמירה זו התנסחה בהשראת הכלל או העיקרון "דיברה תורה כלשון בני אדם", שמקורו במחלוקת שנתגלעה בקרב חז"ל על שיטת הפרשנות הראויה של המקרא, פשט או דרש. ובניסוחו של הרמב"ם (מורה נבוכים א, כו, מהדורת שוורץ), "ידועה לך האמירה שלהם (חז"ל) הכוללת את כל סוגי הפירושים הקשורים בתחום זה, דהיינו, מה שאמרו: 'דברה תורה כלשון בני אדם'. משמעות הדבר שכל שבני-האדם כולם מסוגלים להבינו ולציירו במחשבה ראשונה הוא אשר יוחס כהכרחי לא-ל יתעלה". ראו: https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/bereshit/yab.html#_ftn1.
 
תיעוד הקמת המיצב "חשיפה" של אפרת נתן > https://youtu.be/P-qZcKPAyvc

הגלריה פתוחה בשבת, 30/11/19 בשעות 10:00 - 14:00

נעילת התערוכה: שבת, 04/01/20, בשעות 10:00 - 14:00

שיח גלריה בשעה 12:00