אגנס דנס – בויס נטול אגו / קרן ענבי
גם קרן ענבי ביקרה ב- The Shed (אחרי ליאור זלמנסון https://bit.ly/2PJ9zUF) מרכז התצוגה היפהפה והחדשני בניו יורק, ויש לה כמה דברים לומר על המבנה ובייחוד על התערוכה של אגנס דנס:
מעטפת טלסקופית הניתנת לגלגול ופריסה בחמש דקות היא זו שהעניקה ל-The Shed 'הסככה' בעברית את שמו וייחודו בנוף האורבני הניו יורקי. יש בו שמונה מפלסים שכוללים שני חללי גלריה גדולים, תיאטרון, מרחבי חזרות, מעבדות אמנים ורחבה חיצונית עם מעטפה עצומה שנראית כקונכיית פלדה ענקית שנוסעת על מסילה. ה'סככה' מבוססת על טכנולוגיית מנופים הנמצאים בדרך כלל בנמלים ובמסילות רכבת, מסגרת הפלדה החשופה של המעטפת מחופה בכריות שקופות מפולימר, טפלון ופנלים מזכוכית מבודדת מהגדולים ביותר שיוצרו אי פעם, הם מאפשרים לאור לעבור דרכם ולעמוד בפני רוחות הוריקן. ה'סככה' היא מפגן ארכיטקטוני עוצמתי, שמשלים אותו ה'וסל' (Vessel) שלצידו, מבנה לא פונקציונאלי שמעלה על הדעת אייקונים תרבותיים שנויים במחלוקת מבחינה היסטורית כמו מגדל אייפל. ביחד הם יוצרים חוויה חדשה שמשלבת נוף אורבני, תנופת נדל"ן וקפיטליזם שמבקשים להיטמע בערכים של תרבות ואמנות ונראים כמו עיר עתידית.
'עיר עתידית' ו'ניו יורק' כמקום וכמצע רעיוני, הם בין המושגים המרכזיים בעבודתה של אגנס דנס (Agnes Denes). בין השאר היא מתכננת (מ-2014) את העבודה 'יער לניו יורק' שתישתל על קו המים ב-Rockaway, בקווין. מרתק לראות כיצד הרעיונות, החומרים והעוצמה התעשייתית של The Shed מתכתבים עם החזון, הפרויקטים והרישומים שלה שמוצגים בשני חללי הגלריות המרכזיים בתערוכה רטרוספקטיבית של חמישים שנות קריירה. דנס נולדה ב-1931 בהונגריה, עברה בגיל 10 עם משפחתה לארה"ב ומתגוררת כיום בניו יורק. היא נחשבת לאמנית קונספטואלית סביבתית חלוצה, המתמקדת ביחסים שבין אדמה-טבע ומתמטיקה- ארגון וסדר, דרך סוגיות חברתיות, כלכליות, אורבאניות ותרבותיות.
התערוכה מקיפה למעלה מ-150 עבודות שמחולקות לקבוצות: 'אמנות במרחב הציבורי', 'פרויקטים שלא מומשו', 'פרויקט המפות' (1973–79) - שבו היא עוסקת בממדים וצורות שונות של כדור הארץ באמצעות מתמטיקה - 'סדרת הפירמידות' (1970–) שעוסקת בתיאוריות מתמטיות ופילוסופיות שמרחיבות את מושג הפירמידה, הסדרה
'Kingdom series and seeds' המבוססת על צילומי רנטגן וסדרת 'הרישומים הפילוסופיים' (1969-80) שמבוססים על ריטואל פרפורמטיבי הכולל אורז/עץ/קבורה שהם הבסיס למה שהיא מכנה 'פילוסופיה ויזואלית'. דרכה היא שואפת להפוך ידע מופשט כמו מתמטיקה לצורה חזותית.
שלושה פרויקטים הוזמנו במיוחד על ידי The Shed לתערוכה, אחד מהם הוא הפסל 'מודל לפירמידת הסתברות - מחקר לפירמידה קריסטלית', שהוא מימוש של הציורים שלה מ-1974. הפסל מורכב מקומפוזיציה של 6,000 לבני אקריליק שקוף שהודפסו בתלת ממד. שלא כמו הפירמידות במצריים המתאפיינות בקווים ישרים, הפירמידה של דנס עוקבת אחרי נוסחה מתמטית הסתברותית שיוצרת קווים מעוקלים ומוארת מבפנים. תת-סדרה של הסדרה הזו, העוסקת בשינויי אקלים והשפעתה על האנושות, היא העיר העתידית שדנס המציאה, שבבסיסה ערכים פילוסופיים והתבוננות פנימית.
על הפרויקט הציבורי האייקוני שלה בניו יורק 'שדה חיטה - עימות', היא אמרה בשנת 1982 שהחליטה לשתול שדה חיטה במנהטן במקום לתכנן עוד פסל ציבורי וזאת בכדי למשוך תשומת לב למה שהיא קוראת סדרי עדיפויות לא נכונים והתדרדרות הערכים האנושיים: "מנהטן היא העשירה, המקצועית, הצפופה ביותר וללא ספק האי המרתק ביותר בעולם. הניסיון לשתול, לגדל ולקצור שמונה דונם של חיטה, לבזבז שטחי נדל"ן ולחסום את המכונות על ידי הליכה נגד השיטה, הייתה חוצפה שהפכה את הפרויקט לפרדוקס חזק שביקשתי להביא אותו בחשבון. רציתי להראות שאיכות החיים, ואפילו החיים עצמם נמצאים בסכנה. למקם את שדה החיטה סמוך למרכז הסחר העולמי, עם הפנים לפסל החירות, זה דבר בעל חשיבות. 'שדה החיטה' היה סמל, רעיון אוניברסלי. הוא ייצג אוכל, אנרגיה, סחורה, סחר עולמי, כלכלה. זה התייחס לניהול מוטעה, לבזבוז, לרעב עולמי ודאגות אקולוגיות. זאת הייתה חדירה למצודה, התעמתות עם ציוויליזציה, ובאותה מידה זאת הייתה אוטופיה, גן עדן קטן, ילדות של מישהו, אחר צהריים חם בכפר, שלום, ערכים שנשכחו, הנעות פשוטות". השדה תוחזק בצורה חקלאית מלאה במשך ארבעה חודשים. 1,000 פאונד של חיטה זהובה ובריאה נקצרה, גרעינה נשלחו ל-28 ערים מסביב לעולם בתערוכה שנקראה 'התערוכה הבינלאומית לסיום הרעב העולמי (1987-90). החציר ניתן לסוסים של משטרת העיר והגרעינים נלקחו על ידי אנשים.
פרויקט ציבורי סביבתי אייקוני נוסף:
'Tree Mountain-A Living Time Capsule-11,000 Trees,11,000 People,400 Years' נעשה בין השנים 1992-96 בפינלנד. כותרתו מעידה על החומרים מהם הוא מורכב: הר מעשה ידי אדם בגובה 38 מטר, אורך 420 מטר ורוחב 270 מטר, של 11,000 עצים שנשתלו בצורה אליפטית. הפרויקט הוכרז באופן רשמי על ידי ארגוני סביבה עולמיים כמסייע במשבר האקולוגי. ההר הוא בור שמולא חצץ ונשתלו בו עצים בדגם אליפטי מתמטי בשילוב של חתך הזהב שעוצבו על ידי דגם אינסופי של צורת אננס שמזכירים דפוסי אדמה קדומים. ההר הוא מונומנט בינלאומי בהיקפו, כל אחד מ-11,000 האנשים מכל העולם ששתלו עץ קיבל תעודה שהוא האפוטרופוס של העץ. האישור הוא מסמך שעובר בירושה ותקף לעשרים דורות ויותר - לתפיסתה של דנס היער נועד לאחד את האינטלקט האנושי עם הוד הטבע.
לצד צילומים ודגמים של ההר, ניתן לראותו בסרטון דוקומנטרי מרתק בו היא קוראת לנו "לשאת את הלפיד", לעשות דברים משמעותיים, לא לבזבז את החיים על הכדור הזה: "ההר יכול להיות מקדש, שרידים אפשריים של תקופה דקדנטית, אחת האנדרטאות הגדולות של הציוויליזציה - מונומנט שלא נבנה עבור האגו האנושי אלא כזה שנועד להועיל לדורות הבאים ובעל מורשת משמעותית. הר העץ הוא כמוסת זמן חיה". התוכן של אמירותיה יכול להתקשר לרעיון של דמות האמן כשמאן דוגמת בויס, אך משהו בצניעותה ובמחויבות שלה לסביבה, לטבע ולמרחבים החיצוניים יותר מאשר לעצמה מונע מאתנו ללכת בכיוונים אלו. דמותה כמו נבלעת בתוך רעיונותיה שלה עצמה, בתוך רישומי הענק שהיא יוצרת, דוחפת את הגבולות האמנותיים, בוחנת ומשרטטת אלטרנטיבות למצב העולם. אמנותה ציבורית אך פונה פנימה בו זמנית, מנתחת את אישיותנו כחברה: "תחילת המאה והמילניום הבא יהיו מלווים בסביבה בעייתית ובנפש בעייתית" אגנס דנס, 1990.