איך מגיעים לתערוכת יחיד במוזיאון חשוב?
על קשרים בין אספנים, גלריות ומוזיאונים ברשימת הכתבות הטובות לשנת 2015.
מגזין ארטנט בחר בדרך מקורית לסכם את השנה והכין רשימה של עשרת המאמרים החשובים שהתפרסמו בשנת 2015 (http://artnt.cm/22vLZdD). הבחירה נהדרת והמאמרים מרתקים
ובמיוחד המאמר "כמעט שליש מתערוכות יחידות במוזיאונים בארה"ב הולך לאמנים המיוצגים רק על ידי חמש גלריות " שפרסמה ג׳וליה הלפרין במגזין TheArtNewspaper ונמצא בראש הרשימה.
המאמר של הלפרין מבוסס על 600 תערוכות ב-68 מוזיאונים וחמש הגלריות הן גגוזיאן, פייס, מריאן גודמן, דיוד זווירנר והאוזר אנד ווירת'. אין חדש תחת השמש: מדובר באחת הבעיות המרכזיות באמנות העכשווית שתחילתה בבעיות תקציב של המוזיאונים הציבוריים. כך גלריות ואספנים בעלי כוח, כסף ובעיקר אינטרס משותף משפיעים על המוזיאונים ועל רשימת התערוכות. כדאי לסייג ולומר שאין מדובר בקידום אמנים שוליים, שלא זכאים לתערוכה, אך ניתן לומר בבירור שהכסף המובטח למימון התערוכות וכל מה שמסביב עוזר מאוד לקדם את האמנים המועדפים על הגלריות.
הלפרין מציינת כי בריצה בדרך לתערוכת יחיד גדולה, הגלריות מספקות אוצרים עם גישה לתמונות ארכיון, משלמים הוצאות משלוח, מזמינים מראש מאות קטלוגים ועוזרים לממן את עלויות הפתיחה. ״אם מוזיאון מרכזי מפלרטט עם מחשבה על תערוכה מרכזית לאחד האמנים, אנחנו נשחק את המשחק כמו שצריך״, היא מסכמת בציטוט של אחד המקורות.
אגב, גם בארץ היו וישנם מקרים דומים. אין ספק שלועדת התערוכות במוזיאון קל יותר לאשר תערוכה מוזיאלית לאמן טוב, כשהיא מגיעה עם הבטחה למימונה, ובנוסף – אין ממש את מי להאשים. כך שורדים מוסדות תרבות, וכך כנראה גם ימשיכו לשרוד.