בחזרה לקראפט, שוב / קרן ענבי מסכמת את יריד הארמורי ולוויניו
תצלומים: קרן ענבי
בשבוע הארמורי שהתקיים החודש בניו יורק בלט העיסוק בחומר כמוביל וכמגשר בין מלאכת יד לאמנות עכשווית. זהו ביטוי למגמה של עשייה שמתאפיינת באנרגיות של חדווה ואהבה לתהליך היצירה עצמו גם בעבודות ביקורתיות, מה שמחזיר לשיח אמנים קנוניים ומשפיעים כמו מרים שפירו (Miriam Schapiro) לצד אמנים עכשוויים פעילים כסנפורד ביגרס (Sanford Biggers) ודייויד שורב (David Shrobe).
יריד הארמורי חגג השנה יובל עם מספר פרויקטים. הייחודי שביניהם היה מתחם הפוקוס בפיר 90 שלמעשה תפס את מקומו הפיזי והקונספטואלי של יריד הוולטה שבוטל ברגע האחרון והוצג בסופו של דבר באופן אלטרנטיבי וחלקי, תחת הכותרת: Plan B. הקו האוצרותי המחבר בין תערוכות היחיד שהוצגו במתחם הפוקוס היה השימוש בגוף ובפיגורטיביות ככלי שמשלב נרטיב והיסטוריה אישית עם עבר והווה שמצביעים על עתיד דמיוני. כיוון רעיוני זה הוצג על ידי מספר רב יחסית של אמנים ממדינות מוצא אפריקאיות.
יחד עם זאת אחת התערוכות הבולטות הייתה דווקא של האמן הבלגי אריק קרוס (Eric Croes) שהציג פסלי קרמיקה מוצבים אחד על גבי השני ונראים כמעין טוטמים שבצבעוניותם מפתים את הצופה לבחון אותם מקרוב. קרוס נוהג להשאיל מתרבויות רחוקות שאינו שייך אליהן, כמו בעבודה זאת שנוצרה בהשראת דימויים מאזורים שונים ביבשת אפריקה להם יצר גרסאות שונות ומשונות של מסכות וכלי הכלה בפיסול קרמיקה. בתערוכה הוצגו גם פסלי ברונזה שמחקים את חומר הקרמיקה ושחלקם הפכו לגופי תאורה. התערוכה הצבעונית בעלת הקריצה ההומוריסטית על השיח הנצחי בין אמנות שימושית לאמנות גבוהה מעלה מחשבות על קולוניאליזם באמנות עכשווית ומלאכת היד כתלוית קונטקסטים תרבותיים.
בהמשך ביריד הארמורי בתערוכת הגלריות המרכזית עבודה של מארק מנדרס (Mark Manders) ובה פסל של שני ראשי ברונזה שנראים כאשליה של חומר לא שרוף. זוהי טכניקה שמאפיינת את פסלי הדמויות החתוכות והחסרות שלו שבדרך כלל הוא מחבר לקרשי עץ, חפצים או רהיטים ויוצר בכך נראות סוריאליסטית. מנדרס מתייחס לפסלי הדמויות שלו כאל סדרה מתמשכת של פורטרטים עצמאיים ובכך הם מבטאים גם רעיונות של חיפוש זהות לצד חיפוש הצורה. הדרך שבה הוא ניגש לחומר בולטת בהצבותיו ומשקפת תהליכי יצירה שלרוב נראים כהקפאה של רגע בזמן בסדנת האמן.
אליסיה קוואד (Alicja Kwade), פסלת ואמנית מיצבי חוץ שעובדת בברלין, מציגה פסלים של כסאות, שרפרפים ומתלה מעילים שנוצרו מגילוף בשלושה גזעי עץ. בכך יצרה פסל היברידי של רהיט/בית דמיוני שכאילו מתכנס לתוך עצמו ובמקביל נחשף לעולם במלאכת גילוף עמלנית ודינמית. הפסלים ממוקמים על התפר שבין אובייקט מעוצב למקורות החומר המחוספסים. מסקרן יהיה לראות את העבודה שהוזמנה ליצור עבור גינת הגג של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, שתיפתח לקהל באמצע אפריל השנה.
ביריד SPRING/BREAK Art Show – שהוצג במקביל לארמורי - הנושא המרכזי היה Fact and Fiction. גם כאן ברבות מהתערוכות בלט החומר כאלמנט מרכזי. האמן סקוטר לפורג' (Scooter LaForge) המחבר בעבודותיו בין פופ, אבסטרקט ואקספרסיוניזם, הציג תערוכה סאטירית שמורכבת מציורים וכדי אפר למכירה שמתפקדים כמזכרות. על הכדים הוא צייר דימויים שמתייחסים לערים פומפיי ושכנתה הרקולנאום שנשרפו בהתפרצות הר געש בשנת 79 לספירה. בפומפי כידוע התגלו בחפירות ארכאולוגיות ציורי קיר ומבנים רבים שנשמרו ומלמדים על חיי היומיום שהיו בעיר. לפורג' מבקש לשחזר את התרבות הנסתרת של העיר אותה הוא מאפיין בתיאורי ארוטיקה, תשוקה וחופש.
ביריד לווין נוסף בשם Art on Paper הוצגו 85 גלריות לאמנות מודרנית ועכשווית המתמקדות בעבודות מבוססות נייר: מיצב, פיסול, הדפס, קולאז' ובעיקר ציור בטכניקות שונות על נייר. האווירה ביריד הנייר בדרך כלל סימפטית ומשדרת סוג של חדוות יצירה ונדמה שרבים מהקהל הם אמנים שנהנים לספוג בו השראה ורעיונות. גם כאן הכד הקרמי חוזר על עצמו במספר תערוכות ומתחיל להסתמן כאלמנט ודימוי מרכזי באמנות העכשווית. גלן ברקלי (Glenn Barkley), אמן, אוצר, כותב וגנן הציג מיצב עשיר של כדי קרמיקה וציור הפועל במרחב שבין ההיסטוריה של הכד, ציור, שירה פופולארית, הגן והקשר שבין אמנות ואינטרנט.
בסדנת ההדפס של הלוואר איסט סייד הוצגה סדרת עבודות של האמנית סאיה וולפלאק (Saya Woolfalk) שנוצרה במסגרת תוכנית ההוצאה לאור היוקרתית שלהם. וולפלאק ממשיכה לעסוק בעולם מיתולוגי שבו היא ממציאה דמויות נשיות בעלות נרטיב שנראות ספק אנושיות ספק פסלי אלות, ובאמצעותן היא בודקת את האפשרויות האינסופיות שיכולות להתקיים בתרבויות היברידיות. בסדרה המוצגת Encyclopedia of Cloud Divination היא משלבת טכניקות שונות של הדפס וקולאז' ומשתמשת במדע בדיוני ופנטזיה כדי ליצור עולם ששולט בו גזע נשי חדש שביכולתו לשנות את הגנטיקה הנשית ולהתמזג עם צמחים. וולפלאק וקרוס, כמו גם אמנים עכשוויים רבים, עוסקים בעבודתם באפרופוטוריזם (תרבות של אסתטיקה, פילוסופיה של המדע, ופילוסופיה של ההיסטוריה, דרכה בוחנים את התפתחות התרבות האפריקנית בתפוצות ביחס לעולם המערבי ולטכנולוגיה המערבית).
דיאלוג נוסף ומעניין בין טבע-תרבות וחומר נראה במיצב נייר שמורכב ממאות אלפי קונוסים שמגולגלים מניירות ספרים ומשתלטים על מבנה סכמתי פשוט כאילו היו ישות טבעית ועצמאית. האמנית סמואל גרין (Samuelle Green) בונה בדרך כלל סביבות שנראות אורגניות, מבנים מזמינים שמורכבים ממעטפת של צורות סבוכות שלקוחות מהטבע ומזכירות ריף אלמוגים, שבלולים או עלים יבשים. הם מכסים ומשתלטים על המבנה ומזמינים את הצופה ללכת לאיבוד בתוכם ולהיות חלק מחגיגה של חומר וצורה.
