בין השעון למיטה, בין הבריכה לשדה/ קרן ענבי
שניי קצוות, שני ציירים ותשוקה אחת ענקית לציור. שתי תערוכות יחיד: אדוארד מונק ודיוויד הוקני
ציורים מספרים סיפור לא פחות מחיים על הקצה שנשמעים לפעמים כאגדה או יותר כסיוט: אדוארד מונק Edvard Munch) 1863-1944) נולד בנורבגיה, אמו מתה כשהיה בן חמש ואחותו הגדולה מתה כשהיה בן 14, שתיהן ממחלת השחפת, ממנה סבלו גם שני אחיו. הוא היה מסוכסך עם עצמו וסביבתו וסבל מאלכוהוליזם, התמוטטות עצבים בגיל מאוחר ומערכות יחסים כושלות עם נשים שהובילו אותו להיות מיזנתרופ, מצב שהוא מתאר היטב בשש עשרה דיוקנאות עצמאיים כפי שקרא להם בשמם הכולל: 'בדיקות עצמיות' המוצגים בתערוכה 'בין השעון למיטה' במט ברויר (אחיו הקטן והמשובח של המטרופוליטן בשדרה החמישית).
מונק הושפע מאמנים אימפרסיוניסטים ופוסט אימפרסיוניסטים אך גיבש סגנון אקספרסיוניסטי אישי וייחודי. אמנים רבים מודרניים ועכשוויים ציטטו מיצירותיו ויצרו להן מחוות, ביניהם טרייסי אמין, פיטר דויג וג'ספר ג'ונס במחווה של סדרת ציורים לציור המרכזי בתערוכה הנוכחית 'בין השעון למיטה'.
סיפור חייו אינו מספר לנו את כל האמת אבל הציורים חושפים את שגרת חייו כאמן וכאדם (בסדר הזה) והופכים אותו לברור יותר. התערוכה מאירה באור חדש את יצירתו וחושפת לצד העבודות האייקוניות והמוכרות לעייפה את הדינמיות שבציוריו ואת היכולת המופלאה שלו לתאר את מצבו הסבוך בדרך כלל של האדם הבודד אל מול העולם. חרדה וניכור באים לידי ביטוי בשפה ציורית פיגורטיבית, מובנת לכל מתבונן ויחד עם זאת מסתורית, כזו שאינה מתמסרת בקלות.
בציוריו בולט הניגוד שבין התעוזה הצבעונית העזה שמאפיינת את זרם האקספרסיוניזם, משיכות המכחול הדינמיות שהתפתחו עם השנים, לעומת העליבות, הרוע, הדיכאון והמורבידיות שהוא היטיב לצייר ונראה שאף התענג עליהם.
הוא נהג לצייר את הציורים האייקונים של עצמו מספר פעמים בכמה גרסאות, כך גם את ה'צעקה', אותה צייר ארבע פעמים במצבים שונים ברגע שלפני או אחרי אקט הצעקה עצמו המופיע בגרסה המפורסמת ביותר. למעט ה'צעקה' המומנטום ברוב ציוריו נמצא תמיד במצב של המתנה, של הרגע שאחרי או הרגע שלפני הדרמה שעומדת להתרחש: לפני המוות, לפני הקבורה, רגע אחרי הירייה בידו, לפני או אחרי התלבשות/התפשטות המודל של האמן, לפני טריקת הדלת. תמיד בין לבין, כמו בדיוקן העצמי 'בין השעון למיטה', המוביל את התערוכה המציגה 43 מציוריו בפורמטים גדולים ולא שגרתיים לתקופתו.
מונק אהב גם לצלם והשתמש בצילום כאמצעי ביטוי ופחות כדי לשרת את ציוריו כמו אמנים אחרים בתקופתו. תערוכת צילומים שלו מוצגת בגלריה לאמנות בבית סקנדינביה בניו יורק. צילומים שצילם את עצמו בעירום, חצרות ריקות כמו חצר ביתה של אמו ופורטרטים של משפחה וחברים. הצילומים מרחיבים את ההבנה שלנו ובונים פרופיל שלם יותר של מונק ה'מוזר' והמסתורי, משחררים אותו מכבלי 'מיתוס האמן המיוסר'.
בציור המרכזי בתערוכה 'בין השעון למיטה' הוא ניצב במלוא הדרו אך נראה כלכוד ברווח הצר שבין מיטתו הריקה והשעון/ מאחוריו תלויים ציוריו. הוא מישיר אלינו את מבטו אך עיניו כשני כתמים חלולים, אזניו אדומות. העבודה על הציור ארכה כשלוש שנים והוא מתפקד כהרהור על עבודתו ומטאפורה למותו שהגיע שנה לאחר סיומו ב-1944. תוך כדי הוא עסק במקביל בסידורי העיזבון האמנותי שלו שכלל תרומה של למעלה מעשרם אלף עבודות על נייר לעיריית אוסלו. אירופה הקרה, החולה והמדממת ממלחמות נוכחת בציוריו, שגם כשהם מתארים מרחבים חיצוניים הם תמיד מפנים את מבטינו פנימה.
המבט פונה החוצה ברטרוספקטיבה של הצייר דיוויד הוקני (David Hockney נ.1937) המוצגת במטרופוליטן שבשדרה החמישית. הוקני הוא צייר בריטי שמתגורר ועובד בחמישים השנה האחרונות בקליפורניה ובאנגליה לסירוגין. בעבודותיו המפורסמות הוא מפנה את המבט אל המרחבים הגיאוגרפים והתרבותיים של אמריקה: השמש הקליפורנית, הווילות בלוס אנג'לס, הכבישים האינסופיים של אמריקה. לצד תיאור מעמדות חברתיים גבוהים בסביבתם הטבעית הוא עוסק בשאלה כיצד פועל המבט האנושי דרך ציור, קולאז'ים צילומיים, הדפסים וציורי אייפד. בסגנונו הריאליסטי והפיגורטיבי הוא מתאר פרספקטיבה של מספר נקודות מבט מה שמייצר תנועה וקלילות
הוקני התפרסם בציורי בריכות השחייה והחצרות בווילות של קליפורניה בשנות ה-60. לאחר מכן ציוריו עסקו ביחסים חברתיים, דרך תיאורי שגרה של מעמד בורגני ופניה לנושאים הומו ארוטיים.
בשנים האחרונות הוא מצייר נופים בשטחים הפתוחים של יורקשייר, מקום הולדתו. ציורי נופים גדולי ממדים אותם הוא מחלק לרוב לריבועים, במקביל לציוריו הדיגיטאליים ולעבודתו בסטודיו שלו בלוס אנג'לס. הוקני חוגג את החיים ואת יום הולדתו ה-80 ברטרוספקטיבה צבעונית שמשדרת אופטימיות ללא תקנה.
הוקני ומונק משרטטים ציר דמיוני ביניהם, בין שתי יבשות, בין קור וחום, בין פנים לחוץ, בין תהומות הנפש לבין השפע שלעולם יש להציע. שניי קצוות, שני ציירים ותשוקה אחת ענקית לציור.
צילומים: קרן ענבי
דיוויד הוקני, 'דיוויד הוקני', עד ה- 25 בפברואר, 2018, מוזיאון המטרופוליטן, השדרה החמישית, ניו יורק
אדוארד מונק, 'בין השעון למיטה', עד ה- 4 בפברואר, 2018, המט ברויר, ניו יורק