הבריחה הגדולה / דנה גילרמן
התערוכה Room Escape מהנה, ומבקשת לפענח את המניע הנסתר של האמן. זה עובד חלקית ובכל זאת כדאי מאוד להספיק לראות אותה בסוף השבוע האחרון שלה.
שם התערוכה Room Escape במוזיאון נחום גוטמן בתל־אביב, לקוח כמובן מאחד הטרנדים הבולטים בשנים האחרונות: חדרי בריחה שבהם קבוצת אנשים נדרשת לפתור תעלומה כדי להיחלץ. אין ספק ששימוש בז'אנר הזה יש בו מהקריצה לקהל הרחב, אולם בשעה שמוזיאון ישראל משתמש בו כגימיק חווייתי לכל המשפחה והופך את החלל שלו למסלול משחק, בתערוכה הנוכחית העבודות עצמן והחיבור ביניהן הם שאמורים לייצר את חוויית המשחק. כאן אין ספק שהפנייה היא לקהל בוגר, והמוצגים השונים - למשל אובייקטים מקונדום התלויים מהתקרה - לא יובנו כראוי על ידי קהל צעיר.
השימוש בז'אנר כה פופולרי מעיד על יומרה מהולה באירוניה עצמית של אוצרות התערוכה דליה לוין ומירי בן משה ונציה. מתוך היצע של עשרות חדרי בריחה, החל מהטיטניק וכלה במיונים למוסד, לא מצאתי אף אחד שמציע תעלומה אמנותית. בתערוכה, שבה עבודות של 11 אמנים ואמניות, מבקשות האוצרות מהצופה לפענח את היצירה, למצוא את "המניע הנסתר של האמן ליצירת העבודה" ולגלות חוויה אישית שהופכת לאוניברסלית וחוצה גבולות. הצלחתה או אי־הצלחתה של תערוכה שכזו תלויה, לטעמי, באופן שבו היא משכילה להשתמש בכללי המשחק כדי להעביר את הצופה חוויה אחרת בעלת ערך מוסף. למשל, אחת התערוכות המוצלחות מאוד בהקשר הזה הייתה 'מיני גולף' שאצר אלעד רוזן במוזיאון מובי בבת־ים. שם החלל הפך למסלול מיני גולף עם עבודות עכשוויות נהדרות, שאיפשרו גם לשחק ולהשתעשע, וגם העבירו את הצופה חוויה אמנותית מורכבת.
בתערוכה הנוכחית יש מקבץ עבודות מצוין: המיצב המרשים של טל רוזן אליעזר, מתייחס לציור הקאנוני 'מנוחת צהריים' של נחום גוטמן. עבודה מעולה נוספת היא של גיא ניסנהויז, 'אחיזת עיניים' - מעין הר טיפוס עשוי פח חלוד וזיזי היאחזות שהם בעצם קמעות נגד עין הרע. כדאי להתעכב גם על הקיר המכוסה כולו באצבעות האוחזות בפטמות אדומות עשויות נייר של אפרת חכימי. כנהוג בז'אנר, בטקסטים המלווים את העבודות יש רמזים אישיים ולעיתים חושפניים לפענוח המשימה (כאמור, המניע הנסתר של האמן). למשל, על המיצב הצבעוני והעצוב 'הלב השבור' של ניב כהן נכתב: זהו מיצב אישי שבו מספר האמן על תהליך שעבר מגבר אלים ומכה לאמן חשוף וכואב. האם הפענוח מספיק כדי לייצר חוויית קתרזיס של גילוי גדול מסך חלקיו? לטעמי לא, עד כמה שנהניתי מהעבודות, משהו במידת ההידוק של התערוכה, ביכולת לייצר חוויה של התקדמות ולמידה, להפוך את האישי לאוניברסלי, כשל. ואולי אני זו שלא הצלחתי לעמוד במשימה.
המדור פורסם לראשונה ב-7 לילות