כמו שלם שגדול מסכום חלקיו, התערוכות שמוצגות בימים אלו ב-New Museum יוצרות מארג של
חוויה חזקה ומטלטלת. המוזיאון שמוקדש כולו לאמנות עכשווית הוקם ב-1977 במטרה להציג אמנים פחות מוכרים דרך תערוכות בעלות מסגרת מחקרית ומוזיאלית ששמורה בדרך כלל לאמנים מבוססים. כיום ממשיך המוזיאון לשמר קו זה לצד רטרוספקטיבות חשובות והיותו בית ליוזמות ותוכניות פורצות דרך לאמנים עכשוויים, בהן ה-NEW INC תוכנית לאמנות, עיצוב וטכנולוגיה, ה-IdeasCity תוכנית בינלאומית לחקר עתידן של ערים וה- Rhizome ארגון אמנויות מוביל לאמנות ותרבות דיגיטלית.
בגלריה הדרומית בקומת הכניסה מציגה Anna Boghiguian (נ.1964, קהיר) תערוכה מוזיאלית ראשונה בארה"ב: The Loom of History. האמנית הארמנית-מצרית, מהרהרת בעבודותיה על עבר והווה דרך צמתים של כלכלה, פילוסופיה, שירה ומיתולוגיה. באמצעות דמויות ממגזרות נייר, עבודות במדיה מעורבת על נייר, רשימות בכתב יד על קירות הגלריה וטכניקות שנראות כתפאורה של מספרי סיפורים ופולקלור, היא מבטאות תחושה של תלישות שמאפיינת גם את אורך חייה משנות ה-70 של נסיעות רבות בעולם. דרך האמנות היא מנסה למפות את הרשמים וההבחנות שהיא צוברת על מגוון חברות, כמו גם על ניסיונה האישי כזרה בהן
התערוכה עוסקת במלחמות, מהפכות, תנועות עובדים ואימפריאליזם מודרני, בעיקר בשוק הכותנה והקשר הישיר שלו לעבדות בארה"ב. הדימויים מתחברים לאלימות ולהתעללות - היסטוריה שהמורשת שלה עיצבה את אי השוויון הגזעי שקיים היום.
בהמשך בקומת הכניסה סמוך לבית הקפה בגלריה המלבנית והארוכה מוצגת התערוכה Figueroa: The House at Kawinal שלNaufus Ramirez (נ.1978, גוואטמלה). 'החיים בפיו, מוות מערסל את זרועה', 2016, הוא פרפורמנס לווידאו שצולם בבית הקברות של גוואטמלה סיטי שהיה פעם אתר אלגנטי של מאוזוליאומים לעלייה הקולוניאליסטית ולאחר רעידת האדמה ב-1917 עבר לשרת את הפרולטריון. במשך כארבע שעות עמד האמן ועירסל בלוק של קרח שנמס בזרועותיו וטיפטף לשלולית לרגליו - ג'סטה רומנטית ומלנכולית שמעוררת השערות שונות על החיים, החיים שאחרי ובעיקר על אובדן.
עבודות הפיסול הפיגורטיביות הפזורות כפרגמנטים של זיכרון בחלל משלבות פנטזיה ואלגוריה בדימויים של חפצים מחיי היומיום. הן נוצרו בעקבות מחקר שערך האמן על ההשפעות של בניית סכר ה- Chixoy Hydroelectric Dam בגוואטמלה בתחילת שנות ה-80. זהו סכר שנבנה על ידי הממשלה באמצעות עבודות כפייה והפעלת כוח צבאי ברוטלי על מאות אנשים משבט ה-Achi Mayan. הסכר וסכנת השיטפון מתקשרים לחורבותיה של עיר המיה ( 1100-1524) Kawinal. חלל התערוכה צבוע כולו בירוק פלורסנטי מהפנט המעלה תחושה אקסטריטוריאלית, אסוציאציות של מים, זיכרון וחללים ביתיים, שרידים של אלימות אנושית וטבע הרסני, עקירה וההשפעה המתמשכת של כל אלו על משפחות, מורשת ונוף.
Jhon Akomfrah ג'ון אקומפרה (נ.1957, גאנה) אמן בריטי, במאי סרטים וכותב מציג את התערוכה: Signs of Empire. הוא יוצר מתוך התבוננות מקיפה וקפדנית בפזורה השחורה באנגליה ובעולם ונחשב בזכות הפרויקטים השאפתניים שלו ליוצר רדיקלי. הוא אחד ממייסדי ה-Black Audio Film Collective 1982–98, קבוצה של שבעה אמנים שיצרו סרטים ניסיוניים פוליטיים נוקבים ונחשבים לחלוצים בזכות החיבורים בין נרטיביים מההיסטוריה הבריטית, צילומי ארכיון, סרטים דוקומנטריים שנעשו על ידי הטלוויזיה הבריטית, ראיונות, תיאורים ריאליסטיים וקולאז' של שכבות סאונד. הסרטים בתערוכה מצמררים בישירותם ומגישים בדרך מרהיבה פיסות היסטוריה זו לצד זו, מקצרים את הסיפור שבאמצע ומתארים למעשה את הכוחות הפוליטיים והכלכליים שמובילים להרס תרבות לא מערבית והתסיסה החברתית שמגיעה בעקבותיה. עוד מוצגת גרסה מחודשת מ-2018 לעבודה שאקומפרה יצר ב-2013, Transfigured Night. זוהי עבודת וידאו בשני ערוצים המתארת את האכזריות שביחסים ההיסטוריים בין ארה"ב ואפריקה הפוסטקולוניאלית, באמצעות עריכה מניפולטיבית ומרשימה של תמונה וסאונד שמתארים הוד, הדר וחגיגיות לצד אלימות קשה.
הסרט Vertigo Sea 2015 מייצג קונטקסט היסטורי רחב יותר שאקומפרה עוסק בו ומתייחס לזיכרון אישי והיסטורי. זהו וידאו של שלושה ערוצים שמתפקד כמיצב ענק שלוכד את הצופה בנוכחותו ומתמקד באוקיאנוס ככוח סביבתי, תרבותי והיסטורי, תוך כדי קריצה למקורות ספרותיים, שירה, היסטוריה של העבדות ונושאים עכשוויים של הגירה ושינוי אקלים. צילומים מרהיבים בסגנון נשיונל ג'יאוגרפיק פורשים לפני הצופה מאמץ עצום אך מיותר של ציד לוותינים ודובי קוטב צפוני. האדם מוצג כמקור אבסולוטי של אכזריות והרס הטבע המוצג במלוא יופיו ועוצמתו.
Thomas Bayrle (נ. גרמניה, 1937) ברטרוספקטיבה Playtime עם עבודות מחמישים שנות יצירה שמאירות את ההקשרים שהוא יוצר בין טכנולוגיה, תעמולה ותשוקה. העבודות שלו אובססיביות ועוסקות בחקר הוויזואלי של תרבות הצריכה ההמונית והשפעותיה על הפוליטיקה הגלובלית. הוא היה בין האמנים הראשונים שחקרו את האפשרויות הגרפיות של המחשב ועבודתו מתאפיינת בחיבורים בין מדיומים אמנותיים שונים. שיתוף הפעולה שלו עם חברת התעופה לופטהנזה, שהיה ההשראה המרכזית לקולאז' המונומנטלי מטוס מ- 1982-3, משקף את העניין שלו בייצור תעשייתי.
מקבץ התערוכות נחתם בתערוכה: The Black School (Joseph Cuilier and Shani Peters) x Kameelah Janan Rasheed של תוכנית הרזידנסי: אמנות וצדק חברתי. הדגש הוא על מחקר העבר והעתיד של הפדגוגיות הביקורתיות של החינוך האפרו-אמריקני. למרות אופייה הדידקטי והדוקומנטרי היבש של התצוגה היא מצליחה לגעת ולהאיר רגעים משמעותיים מההיסטוריה היומיומית ולייצג מציאות שטרם נצרבה בתודעה החברתית וראוי וחשוב שתהיה.
צילומים: קרן ענבי
New Museum, ניו יורק:
The Black School x Kameelah Janan Rasheed, עד ה- 16 בספטמבר, 2018
Naufus Ramirez: Figueroa: The House at Kawinal, עד ה- 9 בספטמבר, 2018
Jhon Akomfrah: Signs of Empire, עד ה- 2 בספטמבר, 2018
Thomas Bayrle: Playtime, עד ה- 2 בספטמבר, 2018
Anna Boghiguian: The Loom of History, עד ה- 19 באוגוסט, 2018