זיכרון של צמח / דנה גילרמן 8/3/16
כמו צמח בר תערוכת ציורי הצמחים של מוש קאשי מוסיפה ממד פוליטי לעבודותיו
(פורסם לראשונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות)
הפרקטיקה של ציור צמחי הארץ, שהיתה נהוגה בראשית המדינה ובראשית הציונות ומזוהה אתה, חוזרת בשנים האחרונות לאמנות העכשווית עם טוויסט שאפשר להגדירו כנוסטלגיה מפוכחת. ציורי הבוטניקה, העיסוק בצמחים ובפרחים, היו חלק מהתחייה הציונית הלאומית וסימנו את הקשר למקום ולבעלות עליו. ב-2013 אצר ד"ר יוחאי רוזן את התערוכה "מאגיה נטורליס" בגלריה p8, שבה הציג עבודות של אמנים ישראלים עכשוויים שמתכתבות עם ציורי הבוטניקה של ראשית הציונות, והוכיח שאכן מדובר בתופעה בעלת היקף. שני גופי עבודה בולטים במגמה זו: העבודות היפות של אירית חמו, שיצרה שכבות של צמחייה שנגזרה ממגזינים, מצד אחד מפתה ביופייה ובצבעוניותה ומצד שני נטולת שורשים וחיים; ו"אגד פרחי בר וחרקים בארץ ישראל" של אליעזר זוננשיין, שהוצג במוזיאון ישראל לפני כשנה וכלל 59 קומפוזיציות של זני פרחי בר וחרקים בישראל. בסדרה, בעלת הממד הנוסטלגי והניראות האנציקלופדית, השלים זוננשיין את שמותיהם של זנים רבים שהיו חסרים בשפה הערבית.
ועכשיו מוש קאשי, המפתיע בתערוכתו A cappella המוצגת בגלריה נגא עם ציורי צמחים או מה שנדמה כך במבט ראשון.
הסדרה החדשה, שעליה עבד בשלוש השנים האחרונות, שונה מאוד מסדרות קודמות שלו, כגון ציורי העצים והסבכים שהתאפיינו בריאליזם וירטואוזי או במופשט אינסופי בציורי הנופים והשחורים המופשטים. קאשי מציג רישומים קטני ממדים ובאמצעם צמחייה שנעשתה במעין משיכת מכחול לירית, שנראית מהירה ואינטואיטיבית (אף שאינה כזו). הרישומים מצוירים על רקע משטח כסף או זהב. לעתים השכבות הופכות לאטומות ולעתים נותרות אווריריות וחסרות משקל, חושפות מתחתן אור. הרישומים מזכירים צמחים ודימויים ספציפיים ועם זאת הם לא זה ולא זה. הם לא נוצרו מצפייה בצמחים עצמם אלא מזיכרון שלהם. יש בהם ממד רוחני שתמיד אפיין את יצירותיו של קאשי. הם מנותקים מקרקע, מרחפים באוויר.
גם קאשי מנהל דיאלוג עם ההיסטוריה של ציורי הבוטניקה, מחרובי המקומי ועד דירר המיתי, אך ברור שהצמח עצמו, חקירתו ומיפויו אינם חלק מעניינו. אפשר לראות בזה סדרה פואטית נוספת ביצירתו - דרך חדשה לרישום של דיוקן עצמי ששפתו היא חלק מתולדות האמנות, אך קשה להימנע מלראות בה גם ממד פוליטי חדש, שעד עתה נמנע מלהימצא בחזית עבודותיו. אותם צמחים ופרחים, שהיוו חלק מהשרשת נוכחותנו במקום, אלה שחדרו לזיכרוננו בטיולי השבת ובטיולים שנתיים, צפים עתה באוויר נטולי משקל ושורשים, נמוגים.