יופי טבעי / דנה גילרמן
התערוכה החדשה של דוד עדיקא מזקקת את הכוח שביצירותיו
דוד עדיקא מתעסק ביופי. היופי הוא לא הנושא, אלא הגדרה כללית המאפיינת את כל תצלומיו. לפני הכל - התיאוריה, הנושא - הם פשוט יפים כל כך. שובים את הלב, מפתים, מחייבים להתקרב. מפעימים. וזה תקף כמעט לכל. לגופו של גבר, לדף מגזין מקומט ובו תצלום של דוגמנית, לפרח המצולם על רקע שחור, לשקיעה הנראית דרך חרכיו של תריס ישן, לגרעינים על הצלחת.
ב"אור אחרון", התערוכה של עדיקא במוזיאון לצילום בתל חי, בחרה האוצרת נעמה חייקין להציג 120 תצלומים מסדרות מוכרות של האמן בפורמט קטן, אפילו קטן מאוד (גודל A4), יחסית לפורמטים הגדולים שבהם הוא ידוע. אפשר לחשוב שהגודל אצל עדיקא תורם לאפקט, אך באופן מפתיע גם בקטן, בלי מסגרת, עם מגנטים קטנים בפינות, התצלומים שלו לא מאבדים מיופיים ומכוחם. אולי אפילו להפך. הכוח של הקטן מצטבר למשהו גדול יותר, המזקק את האמירה ומדגיש את התמות שמעסיקות את האמן: שאלות על קיטש ועל יופי, ארוטיקה גברית והעיסוק באחרוּת ובמזרחיוּת.
עדיקא הוא בין האמנים הבודדים שלמזרחיות היה חלק מהותי ביצירתו הרבה לפני שהדיון בה נהפך לפופוליסטי ומתלהם. גם כשאמנים חששו להשתתף בתערוכות שעסקו בנושא, מחשש לתיוגם כאמנים מזרחים (בדומה לאמניות שסירבו לקחת חלק בתערוכות פמיניסטיות) - עדיקא היה שם, באופן מורכב ואחר.
הצילום של מירי בוהדנה, למשל, שגם נמצא בתערוכה בקטן וכבר נהפך למיתוס מקומי: הוא הודפס על שער מגזין האמנות "סטודיו" ב־2004 (ב-2011 הוא נמכר תמורת 11 אלף דולר) ועורר סערה בזמנו. עדיקא התיק את בוהדנה משערים של מגזיני עיתונות, המייצגים את העממי, לשער של כתב עת אליטיסטי. בכך הפך אותה ליצירת אמנות והדגיש את היופי המזרחי כיופי החדש. מהלך דומה אפשר לראות בתצלומי הגבר השחור "ג'פרסון" (הזכור היטב מהתערוכה "סלון" שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין). הגבר מזכיר ביופיו פסל יווני ובה בעת מכתיר יופי מסוג אחר. ההוצאה מההקשר וההזרה נעשות גם בתצלומי הפרחים והכלים, שהופכים לטבע דומם וחושני, ומנותקים מהקשרם הצרכני והפתייני.
אפשר לראות בתערוכה הנוכחית מעין מיני-רטרוספקטיבה שמציגה את המהלך הצילומי של עדיקא. תחילתו בסדרה הנהדרת "מהגוני", שהוצגה במוזיאון הרצליה ב-2003 וכללה תמונות של פסלונים אפריקאים שצילם בבית הוריו, ועד הסדרה האחרונה לעת עתה, "כמים הפנים לפנים", שצולמה אף היא בבית משפחתו. ובתווך, התרבות הישראלית המורכבת, הסובלת עדיין מפיצול אישיות. קרועה בין מזרח למערב.
(המדור התפרסם לראשונה ב-"7 לילות", ידיעות אחרונות)