תערוכה בעולם / קרן ענבי
להכניס את הרחוב למוזיאון
מה קורה כשהמדען המטורף של עולם האמנות עורך מסיבה רועשת בחלל אמנותי
"אני לא רוצה שאף אחד ייתן לי דבר. פתחו את הדלת, אקח את זה בעצמי" אמר ג'יימס בראון, והציטוט הזה מתנוסס על הקיר בתערוכתו של תום סאקס: Tom Sachs: Boombox Retrospective 1999-2016"" המוצגת ברחבת הכניסה של מוזיאון ברוקלין. הרעיון של המושג "בריקולאז' (bricolage, בניית מערך מאובייקטים זמינים) מאפיין את מערכות הסאונד הבנויות של סאקס המככבות בתערוכה ומהדהד את האתוס של היסמכות עצמית והעצמה אישית שעליו מדבר בראון. אמנם מבחינה היסטורית הרעיון של חיבור חומרים פלסטיים או סגנונות מוסיקה שונים לכדי יצירה מקורית אינו רעיון חדשני, קדמו לו רבים כמו רוברט ראושנברג באמנות ולי "סקרץ'" פרי במוסיקה ועוד רבים אחרים. בהמשך אליהם סאקס משתמש בטכניקת הבריקולאז' כדי לקחת אותנו המבקרים למסע מוסיקלי טרנספורמטיבי המשלב פיסול, סאונד וחלל.
סאקס שנולד ב-1966 הוא אמן רב תחומי ניו-יורקי המגדיר את עצמו קודם כל כפסל שגם לקח על עצמו את תפקיד הממציא או המדען המטורף של עולם האמנות. בתערוכה מוצגות קופסאות "בוּמבוקס" פונקציונליות שנבנו בין השנים 2016-1999, חלקן הוצגו בתערוכה בשנה שעברה ב"קונטמפוררי" באוסטין, טקסס. בומבוקס היא מערכת סאונד ניידת שכוללת רדיו, נגן דיסק או קלטת. מעין מערכת סטריאו שהיתה נפוצה ברחובות ניו יורק בעיקר בשנות ה-80 וה-90. סאקס בונה מערכות כאלו מילדות וכל מערכת כזאת נבנתה כדי לתמוך ולסמל פעילות ספציפית בחייו: מסיבת ריקודים, טיול, או טקס. סאקס מאמין שבכוחה של מערכת הסאונד להשפיע על הדרך שבה אנחנו רואים וחווים חלל. הוא טוען שבצפייה בסרטים 70% ממה שאנחנו מבינים הוא תוצאה של הסאונד, השאר הוא רק תמונות. לדבריו במערכות סאונד ההיפך הוא הנכון: הדרך שבה הדברים נראים משפיעה על הדרך שבה הדברים נשמעים, אנחנו מבלים עם העיניים שלנו. סביב הפסלים הוצבו ספסלים עבור המבקרים בתערוכה ואפילו קיוסק פעיל שנבנה על ידי סאקס במיוחד. הסאונד הבוקע בחוזקה מפסלי הבומבקס מציף ומשנה את תפיסת המציאות של חלל המוזיאון.
התערוכה מתקיימת ביקום מומצא שבין תערוכת פיסול לפרפורמנס. סאקס משתמש בחלל, באובייקטים, בסאונד היוצא מהם, בשומרי המוזיאון ובקהל כמכלול החומרים המרכיבים את הרטרוספקטיבה לבומבוקס. התערוכה משתלטת על פני אולמות הכניסה של המוזיאון ומאפשרת למבקרים כניסה חופשית. לדעתי לעובדה זו יש משמעות רעיונית ולא רק כלכלית - התערוכה זמינה ומציעה לנו המבקרים להתחבר באופן בלתי אמצעי לרעיון של תרבות הרחוב שהוא למעשה הרעיון המרכזי שסאקס מציע ברטרוספקטיבה זו.
זו אינה הפעם הראשונה שסאקס מכניס את המבקרים בתערוכותיו לחוויה וטיול בעולמו האישי באמצעות יצירת סביבה טוטאלית. סאקס ידוע כאמן מיצבים ומיצגים גדולים המפעילים את הקהל. ב-2012 הוא הציג תערוכת ענק בשם- Sapce Program: Mars בפארק אווניו ארמורי בניו יורק. בתערוכה זו הוא יצר בעזרת צוות גדול של עוזרים סביבה המדמה את החיים על המאדים ובנה תחנות חלל, מרכז מידע וכלי רכב. באמצעות שיתוף הפעולה של המבקרים בחן את הישרדותו של אדם בשטח זה.
במקביל לרטרוספקטיבת הבומבקס במוזיאון ברוקלין מציג סאקס תערוכת ענק נוספת במוזיאון איסמו נוגוצ'י בניו יורק. התערוכה "טום סאקס: טקס התה" (Tom Sachs: Tea Ceremony) היא הפעם הראשונה שבמוזיאון זה מוצגת תערוכת ענק של אמן שאינו נוגוצ'י עצמו. המוזיאון, שהוא אחד האלגנטיים והמרשימים ביותר בניו יורק, כולל יותר מעשר גלריות המקיפות גן פסלי גרניט ובזלת של נוגוצ'י. לתערוכה השתמש סאקס בחומרים אלטרנטיביים שמצא ובנה מבנים כמו: בית תה, שירותים ובריכה מלאכותית. פסלי האבן של נוגוצ'י מתפקדים כטבע פראי הצומח סביב המבנים של סאקס, בעוד הר פוג'י נשקף אלינו מהקרנת וידאו על קיר. כל אלו מייצרים מרחב של גינה יפאנית לא מסורתית שאפשר לחוות אותה כמרחב שבין תערוכת פיסול לסט תפאורה ואולי אף את שניהם ביחד. בזמן שתוצג התערוכה מקיים סאקס מיצגים בהם הוא עורך טקס תה אלטרנטיבי ומשתמש בכלים אלקטרוניים מיוחדים שהמציא ויצר: מקציף תה ממונע, שעון שיורה, מבער אלקטרוני עצום ועוד. התערוכה מלווה בספר אמן של כ- 280 עמודים! שנקרא: "טקס התה- המדריך".
ברטרוספקטיבה לבומבקס של סאקס ממשיך מוזיאון ברוקלין את הקו של שילוב תרבות רחוב בתוך הוויה מוזיאלית מסורתית. זה התחיל בשתי תערוכות מרכזיות שהוצגו עד אוקטובר 2015: הרטרוספקטיבה לנעלי הסינקרס שנקראה "The Rise of Sneaker Culture" ובתערוכה של צמד אמנים הפועלים בברוקלין: פטריק מילר ופטריק מקניל הרכב המכונה: FAILE כינוי שנולד כקריצה לשיתוף הפעולה הראשון ביניהם שהחל עוד ב-1999. בתערוכה מרשימה ורחבת ההיקף שנקראה "Savage/Sacred Young Minds" הם העלו שאלות על יחסנו לתרבות הצריכה, מסורות דתיות וסביבה עירונית וזאת על ידי טשטוש הגבולות בין אמנות גבוהה, אמנות רחוב ותרבות פופולרית. במקביל ובהמשך לקו זה הוצגו עד מרץ 2016 שתי תערוכות צילום הכוללות צילומים היסטוריים מההווי של קוני איילנד המשקפות את התפתחותה של התרבות האמריקאית. כל התערוכות האלו נפגשות בצומת רעיונית עם מיצב מונומנטלי ומיוחד לחלל המוצג בקומה החמישית של המוזיאון (עד 21 לאוגוסט 2016) של האמן סטפן פאוורס - "Coney Island Is Still Dreamland (To a Seagull)" - שעוסקת בסגנון ציורי השלטים האופייני לקוני איילנד. פאוורס הזמין אמנים נוספים להשתתף אתו במיצב שלעתים קרובות נערכת בו פעילות אותנטית של ציורי שלטים בשיתוף האמנים והקהל. ביחד הם בוחנים את גבולות המדיום, כמשהו שנופל בין ההגדרות של מלאכת יד לבין אמנות קונספטואלית וזאת באמצעות טקסטים אניגמטיים ובעלי מסרים רגשיים וחתרניים שפאוורס עצמו ממציא.
המשותף לכל התערוכות החווייתיות הללו הוא שהן חולקות את הגישה של תרבות היברידית: אהבה למלאכת יד יחד עם הכרה בעוצמתה של התעשייה, ולא פחות חשוב - שנינות והומור עצמי שגורמים לחיוך על פני המבקרים בהן.
___________________________________________________________________
מוזיאון ברוקלין, ניו יורק:
התערוכה: Tom Sachs: Boombox Retrospective 1999-2016מוצגת עד 14 באוגוסט 2016. בתאריכים: 21/7, 28/7, 4/8 יתקיימו אירועי סאונד פתוחים לקהל הרחב בהם יתארחו די.ג'י מובילים שינגנו וישתמשו בפסלי הסאונד.
התערוכה: Stephen Powers: Coney Island Is Still Dreamland (To a Seagull) מוצגת עד 21 באוגוסט 2016. מומלץ לעקוב באתר המוזיאון אחרי תאריכי הפעילויות לקהל של האמנים המשתתפים בתערוכה.
מוזיאון איסמו נוגוצ'י, קווינס, ניו יורק:
התערוכה: Tom Sachs: Tea Ceremony מוצגת עד 24 ביולי 2016.