מהנעשה בשטח
״אף אמן ישראלי לא נבחר לתערוכה המרכזית בביאנלה בונציה״, כתבה השבוע דרורית גור אריה, מנהלת מוזיאון פתח תקווה, בפוסט שהעלתה לפייסבוק. בדיון שהתעורר סביבו עלתה כמובן הסברה שיש לכך ענין עם החרם על ישראל, אולי יותר נכון הרצון להימנע מראש ממהומות שה-BDS מייצר. יכול להיות שזה גם קשור לזה שנספחי התרבות הישראלים לא עושים הרבה כדי לקדם את האמנים הישראלים, כפי שהציע האמן אליהו אריק בוקובזה או העובדה שסצנת האמנות הישראלית עצמה לא מספיק מכבדת ומשקיעה באמנות הישראלית, ולכן גם בעולם אלו התוצאות, כפי שהעלתה מילנה גיצין אדירם (מקימת המוזיאון הנייד זומו). אפשר גם שכל הסיבות יחדיו נכונות.
כך או כך, כפי שציין האמן אסי משולם (ראש החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה), דווקא יש נציגה מהאיזור המסוכסך שלנו ועוד ממזרח ירושלים. האמנית הפלשתינית רולה חלוואני, ילידת 1964, צלמת עיתונות לשעבר ומרצה באוניברסיטת ביר זית, היא אחת מ-83 אמנים שנבחרו על ידי האוצר רלף רוגוף להציג בתערוכה המרכזית של הביאנלה, המתקיימת בארסנלה, שתיפתח ב-11.5.
כותרת התערוכה “May You Live in Interesting Times” לקוחה מנאום שנשא המדינאי הבריטי סר אוסטן צ׳מברליין בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת. המשפט מתייחס לקללה סינית עתיקה שמשמעותה שזמנים מעניינים הם עיתות של משבר. "אין ספק שהקללה נפלה עלינו", העיר אז צ'מברליין. "אנחנו עוברים ממשבר למשבר״. אין ספק שגם יצירתה של חלאווי מושפעת ממשבר ויותר נכון, מהקונפליקט הישראלי פלשתיני. ״חייה ועבודתה ניזונים מניסיונה לחיות במזרח ירושלים הכבושה״, נכתב בטקסט המלווה את קורות חייה בגלריהAYYAM המייצגת אותה בדובאי.
הסדרה האחרונה שהציגה ב-2016, ״The Bride is Beautiful, But She is Married to Another Man״, בהזמנת קרן שארג׳ה (עיר באיחוד האמירויות הערביות), נוצרה בהשראת תקריות הקשורות למצלמות הרנטגן שהפלשתינים נאלצים לעבור בכל יום במחסומי המעבר. חלאווי עברה עם המצלמה במעברים ואחרי כמה מסעות נדמה שהסרט עצמו נהרס. כשסרקה את הסרט למחשב גילתה מעין דימויים של רוחות רפאים שנצרבו בו, ״המספרים את הסיפור של העם הפלשתיני״, לדבריה, ״של אנשים שמוחזקים ונלכדים במקומות קטנים ללא חופש תנועה תחת הכיבוש. הם מספרים סיפור אנונימי של עם תחת מצור״.
