מהנעשה בשטח / דנה גילרמן 2/8/18
האספנית הללה טל מתה השבוע, בגיל 91. על מותה גיליתי בהודעה קצרה שפרסם מוזיאון הנגב לאמנות בפייסבוק. ״נפרדים בצער מהללה טל, אשה יוצאת דופן ורבת פעלים, ואספנית בעלת טעם משובח. היה לנו הכבוד והעונג להציג מבחר מן האוסף שלה בתערוכה "צבע מקומי" ב-2012, תערוכה יחידה מאוסף זה בתצוגה מוזיאלית. היתה חוויה להכיר אותה ואת האוסף המעולה שלה״. וזהו. בשום מקום נוסף לא הוזכרה.
זוהי עובדה מפתיעה בהתחשב בכך שטל היתה אחת האספניות הותיקות והיוצאות דופן בשדה האספנות הגברי, ואולי זו גם הסיבה שלא ממש מפתיעה. טל, תושבת כרמי יוסף ויינית (בעלת היקב רד פואטרי), היתה בראש ובראשונה אישה יוצאת דופן, כתוצאה מכך גם אספנית יוצאת דופן ובעצם - אחת האספניות נשים הבודדות בשדה הישראלי: היא זו שהחליטה מה לקנות ורכשה את היצירות מכספה, ללא התלות בבעל עשיר שירכוש עבורה. היא גם נותרה אחת האספנים הבודדים שהתמידו לרכוש רק אמנות ישראלית ולא התפתו אחר המותגים הבינלאומיים, דבר שאירע לחלק גדול מהאספנים העכשוויים.
טל רכשה באופן עקבי ובמשך שנים רבות עבודות של מיטב האמנים והאמניות, מהותיקים ביותר ועד הצעירים ביותר, עם דגש על שנות השישים והשבעים. כלומר, היא לא נותרה אי שם במודרניזם הישראלי אלא דאגה להתעדכן ולראות, להכיר, להתפתח, ולתמוך גם באמנים ובאמניות צעירים דרך רכישת עבודתם, למרות שלא תמיד הבינה את השפה החדשה. רבים מהאמנים ומהאמניות שקנתה היו בראשית הדרך, דבר שהעיד על עין מצוינת, והסיבה לקניית עבודה היתה התאהבות נטולת חישובים כלכליים. בכתבה של אביבה לורי שפורסמה במוסף הארץ לרגל תערוכתה ב-2012 אמר יאיר גרבוז שטל היא אספנית מהסוג שציירים מאוד אוהבים, אין להם תחושה שמישהו התעשר בבורסה וצובר לו מחסנים בכספות אלא שהיא באמת התאהבה באופן אישי בעבודות שרכשה. ״לרבים מבין האמנים יש לה מידה של זכות ראשונים״, אמר. ״כשהיא קנתה אותם הם לא היו ידועים. כשהיא קנתה עבודה שלי הייתי ילד בן 21״.
הרבה מהעבודות באוסף הן על נייר ומי שביקרה בבית שלה זוכרת את האפלולית גם כשבחוץ היתה שמש – כדי שהאור לא יפגע בנייר הרגיש. באוסף שלה, שכלל כ-300 עבודות (60 מהן הוצגו ב-2012 במוזיאון הנגב לאמנות) אפשר למצוא עבודות של אביבה אורי, רפי לביא, מיכל נאמן, לאה ניקל, משה קופפרמן, בוקי שוורץ, משה גרשוני, פיליפ רנצר, אריה ארוך, פנחס כהן גן, דוד ריב, סיגלית לנדאו, זיוה צ'רקסקי, אליהו אריק בוקובזה ואחרים. ועכשיו נותר לראות מה יהיה גורלו של האוסף הייחודי הזה, בתקווה שינתן כתרומה לאחד המוזיאונים – וכך ינציח גם את שמה של טל - ולא ימצא את דרכו לשוק המכירות.