מהנעשה בשטח / אונס כמוות ותחייה מחדש
ב-13.11 נמכר בבית המכירות Artcurial בצרפת הציור ״Lucretia״ של ארטמיסיה ג'נטילסקי, אחת הציירות החשובות של המאה ה-17. הציור נמכר במחיר שיא: 6.1 מליון דולר, פי שש מההערכה המוקדמת. בציור מהשנים 1630-35 מתוארת אשת האצולה הרומית לוקרטיה רגעים לפני התאבדותה בעקבות תקיפה מינית. על פי האגדה לוקרציה התאבדה בשנת 510 לפנה״ס אחרי שנאנסה על ידי לוקיוס טרקינוס, בנו של אחרון המלכים של רומא. לפני מותה היא תיארה את מה שאירע לה בפני אביה ובעלה הטרי ודרשה נקמה. כל זה הוביל את הגברים לחולל מהפכה שלטונית וכך נולדה הרפובליקה הראשונה ברומא. ההקרבה העצמית של לוקרטיה, כך עולה, היא שהעניקה השראה לכל האימפריה הרומית.
הסיפור הטראגי הזין לא מעט יצירות אמנות מפוארות של גדולי הציירים בהם רמברנדט, בוטיצ׳לי, טיציאן ודירר. חלק מהם התמקדו בתיאור האונס ואחרים בהתאבדות. הסיפור הטראגי הזה, לפחות בחלקו הראשון, מזכיר את קורות חייה של ג'נטילסקי, ילידת רומא, שנאנסה בגיל שמונה עשרה על ידי הצייר אגוסטינו טאסי, המורה שלה לאמנות וחבר טוב של אביה הצייר אורצ׳יו. אביה הגיש תביעה נגד טאסי ולוקרציה נאלצה להופיע בבית המשפט ולהעיד נגדו. בתקופת המשפט היא עברה בדיקה גופנית משפילה ועונתה כדי להוכיח את אמיתות טענותיה. בסופו של דבר האנס הורשע ונשפט לגלות, דבר שלא אירע בפועל. נהפוך הוא: ג׳נטילסקי היא זו שספגה יחס של זלזול והתעמרות ונאלצה לברוח מרומא.
אפשר לומר שג׳נטילסקי היא אחת הציירות שהתמזל מזלן ותרומתן לתולדות האמנות התגלתה עם השנים. ההתוודעות אל יצירתה המרשימה החלה בשנות השבעים של המאה הקודמת, שנים שבהן חוקרים וחוקרות הבינו שהסיבה שאין נשים בתולדות האמנות היא לא כי לא היו אמניות מוכשרות אלא כי לא אפשרו להן לעסוק בציור (בזכות המאמר פרץ הדרך של לינדה נוכלין, ״למה לא היה אמניות גדולות״). עם השנים הפכה ג׳נטילסקי לאייקון פמיניסטי, ונוצר ענין רב בחייה וביצירותיה.
מעט יצירות היא ציירה במהלך חייה וישנם פחות מ-60 ציורים המיוחסים לה. לכן כל ציור שמגיע למכירה הוא בגדר תגלית מרגשת. על פי בית המכירות, הציור של לוקרציה שכב במשך 40 שנה באוסף פרטי בליון, צרפת, מבלי שיהיה מזוהה. מדובר בעצם בתגלית עכשווית ומפתיעה במיוחד לאור העובדה שכבר היו 2 לוקרציה של ג׳נטילסקי. האחת משנת1640-1645, שנמכרה ב-2018 במכירה פומבית של בית המכירות דורותהם בוינה לאוסף פרטי באוסטרליה (תמורת 2.1 מליון דולר) והשניה מ -1623-5 שנמצאת במילנו, באוסף Gerolamo Etro
שלוש גרסאות לאותו הנושא – ואולי בעתיד יצוצו עוד גרסאות אין לדעת – מעידות על הצורך של ג׳נטילסקי להתעמת עם אותו סיפור של אונס והתאבדות. אמנם רבים מהציירים יצרו כמה וכמה גרסאות לציוריהם אך פה מדובר בסיפור שדומה מאוד לביוגרפיה שלה כשהיא, בניגוד ללקרציה, בחרה בחיים. הסיפור הטראגי הפך למקור הכוח של יצירתה הייחודית ופורצת הדרך. הנשים שציירה, בדרך כלל בעירום חלקי או מלא (היענות לצרכי הפטרון), היו בעלות כוח, זעם ותעוזה. חתונת הבזק שנערכה לאחר המשפט – במטרה להציל את כבודה - והמעבר לפירנצה בעקבותיה, אפשרו לה לחיות כציירת, להיות האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה לאמנויות בפירנצה, לנהל אורח חיים עצמאי, לעזוב את בעלה ביחד עם ילדתם, ולהתפרנס מאמנות.
בספר ״ייסורי ארטמיסיה״ כותבת המחברת סוזן ורילנד כי ג׳נטילסקי לא בחרה בציור אלא נתבקשה/נדרשה לציירו על ידי אחד מפטרוניה. מכיוון שלא יכלה לסרב היא נאלצה להתעמת עם מה שהחברה, במובן מסוים, ציפתה ממנה לעשות - להתאבד - כדי למנוע את הבושה. ברגע זה, שבו היא מתמודדת עם סיפור החיים שלה ותוצאותיו, עם סיפור החיים של הדמות של לוקרציה ותוצאותיה, עם העלבון החברתי שספגה במשך שנים וקריאות הגנאי שבעצם הטילו עליה את האשמה.
אחד הדברים הבולטים בשלושת הציורים הוא שבאף אחד מהם אין תיאור של אקט הדקירה. ג׳נטילסקי מציגה את לוקרציה לפני הדקירה ולא אחרי. בזמן שציירים אחרים תיארו את האונס של לוקרציה או את הפאתוס של מותה, בזמן שהם מציגים פני מסיכה או פנים מבוהלות, ג׳נטילסקי מציגה פנים מהורהרות, שמביטות בעצם פנימה, כאלה שמתמקדות בהשלכות הפסיכולוגיות של האונס ושל המעשה שהיא עתידה לעשות. נראה כאילו היא מקפיאה את הרגע בזמן, ואולי בעצם מנסה למנוע אותו. גם גופה משדר כוח ונחישות. הידיים האיתנות, הברך העבה המושטת קדימה. היא אינה מוצגת כקורבן אלא כמעט כלוחמת העומדת להסתער. ״הצגתה של גיבורה נשית, דמות נשית תלת מימדית שהיא גיבורה במובן הקלאסי, משהו שחסר בציור של המאה ה-17״, הגדירה את הדמות מארי גרארד, היסטוריונית של אמנות. האם לוקרציה של ג׳נטילסקי באמת שונה מזו שצוירה על ידי אמנים גברים שקדמו לה ובני תקופתה?
לוקרציה של דירר עירומה, אף היא נטולת תכשיטים, מביטה כלפי מעלה. היא עומדת בחזית הציור, להב הפגיון כבר נעוץ בבטנה – אם כי אין ביטוי גראפי לכך - והיא נראית אדישה לרעיון כולו. הפנים של לוקרציה נראות כאילו אינן שייכות לגוף המחובר אליהן, יש משהו מעוות בדמות, וזו נחשבת לאחת העבודות המאוד לא מוצלחות של האמן החשוב אף כי חלק מהחוקרים רואים בו נסיון של האמן להתעמת עם מוות וגסיסה. היסטוריון האמנות Fedja Anzelewsky תיאר את הציור כ"פרודיה ולא התרוממות רוח לדמות הנשית הקלאסית". הציור נמצא במוזיאון Alte Pinakothek במינכן. לציור זה יש גרסה נטולת צבע מוקדמת יותר ולא מוצלחת יותר מ-1508 המוצגת במוזיאון אלברטינה בוינה.
לוקרציה של פאולו ורונזה לבושה ועדויה בתכשיטים רבים המעידים על הסטאטוס שלה. גם השיער שלה מעוטר באבנים ובפנינים. העושר והפאר, היופי החומרי, תופסים את תשומת הלב. פניה נופלים, כאילו מתחילים את ההתמוטטות לאחר שהחדירה את להב הפגיון לחזה. המבט שלה דמויי מסיכה. הדם הכהה המכסה את הקצה מגלה שהוא כבר חדר פנימה. היא נראית משלימה עם גורלה.
לוקרציה של רמברנדט מ-1664 לבושה בבגדים עכשוויים יוקרתיים ומעוטרת בתכשיטים. ראשה מופנה קלות ימינה ועיניה מתבוננות בידה הימנית. פניה מעידים על רוגע ואמונה מהולים בעצב קל. הלהב מופנה כלפי החזה, רגע לפני הנעיצה. שנתיים אחר כך ב-66, גם כן במראה מהודר, תיאור של לוקרציה אחרי הדקירה, כשהדם האדום, החי, קולח מפצע הדקירה וידה השמאלית מושכת במעין פעמון חרוזים, ככל הנראה כדי לזמן את משפחתה לחזות ברגעיה האחרונים. הפנים, רטובות מדמעות, מסתכלות הרחק לצד הימני של הציור, במבט ריקני. מצחה מתוח בחרדה עדינה. היא יודעת שהיא עומדת למות.
הציור של גודפרי קנלר מ-1672-5 מזכיר בקומפוזיציה שלו את לוקרציה של ג'נטילסקי. קנלר מצייר אותה ברגע שהלהב חודר את החזה. אין דם. גם פה היא לובשת שמלה פשוטה, סתורה מעט, שחושפת את שדה הימני ומעידה על הלך רוח סוער. הראש והעיניים מסתכלים למעלה. היא נראית מתוחה וחרדה, עיניה לחות, ופיה פתוח כאילו היא מתנשמת כשהמתכת עוברת דרך דופן החזה. ידה השמאלית לצד הגוף, ללא תנועה, ומאחוריה וילון בצבע אדום – סימן לדם שיצא בקרוב מפצע החדירה.
מחיריה של ג׳נטילסקי מאמירים. לא מזמן רכשה הגלריה הלאומית בלונדון את הציור Self-Portrait as Saint Catherine of Alexandria תמורת 4.6 מליון דולר (אחד מ-20 ציורים של נשים שמוצגים באוסף הכולל 2300 ציורים אירופאיים מימי הביניים ועד סזאן). באפריל 2020 מתוכננת לה שם תערוכת ענק. הימור שלי שמדובר בתערוכה שוברת קופות. יוצגו בה כ-35 עבודות שייאספו מאוספים פרטיים וציבוריים, בתקווה שנזכה לראות את 3 הלוקרציות זו לצד זו.