מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
על פתיחת עונת תערוכות מסקרנת ופריחת האלטרנטיווה
לאחרונה ציינתי שסצנת האמנות התל אביבית הפכה למשמימה, כמעט מנוונת. שוק אמנות מייאש, טו מאץ׳ קפיטליזם שהשתלט על המחשבה היצירתית, חיים בבועה תל אביבית, או סתם עייפות מחיי ההישרדות התמידיים והלא מתגמלים. נדמה שכל זה עומד להיגמר: השבוע הוצף המייל שלי באינסוף הזמנות לתערוכות חדשות (לרגל פתיחת עונת התערוכות) וכולן נשמעות לי סופר מעניינות, ממש עושות חשק לצאת מהבית.
איתן בן משה - שתערוכתו הקודמת המרשימה בגלריה אלון שגב, נשארה איתי עד עכשיו – מציג תערוכה חדשה. מיכאל חלאק הנהדר מציג בגלריה נגא, בגלריה רו ארט תערוכה של ישי שפירא קלטר שעסק בתערוכתו הקודמת במערכות של כוח פוליטי וסדר חברתי. התערוכה היתה לטעמי מעט בוסרית והפעם – אחרי תואר שני בהאנטר קולג׳ - מענין לראות מה הוא יחדש. במרכז לאמנות עכשווית תערוכה קבוצתית שמתייחסת לאחד הנושאים הרלוונטים ביותר בשדה האמנות העכשווי: נדידת אמנים ממקום למקום וחיים בשני מקומות בו זמנית. בבית האדום – שמתחיל להצטייר כאלטרנטיווה משעשעת לכל מה שקורה – יש בסוף השבוע תערוכה המתמקדת בציור על קרמיקה של אמנים צעירים, בגלריה עינגא שיתוף פעולה של שלושה אמנים נהדרים: שי אזולאי, חליל בלבין ומרב קמל, וכן, יש עוד הרבה. אולי השנה הזו תיראה אחרת לגמרי מקודמתה.
לאחרונה גם כתבתי על מצבן הקשה של הגלריות ושל שוק האמנות. זה, לצערי, לא מראה סימנים של תחייה אך דווקא לאור המצב נדמה שהאלטרנטיווה פורחת. כלומר, חללי תצוגה ללא מטרות רווח או כאלה המרוחקים מספיק מהמרכז שדווקא בגלל שהם משוחררים מהתלות בכסף מאפשרים חופש יצירה והתנסות. למשל, הבית האדום – שתערוכתו הקודמת עסקה במעון ראש הממשלה וכללה עבודות העוסקות בתרבות הביזבוז: הסמטאות של יפו הופכות לגלריית רחוב חדשה עם תצוגה בקופסאות אור: בתערוכה הראשונה ״יוצאים לאור״ (פתיחה ב-14.9) יוצגו כ-60 עבודות של בוגרי בתי הספר לאמנות ולעיצוב, ובעמק חפר ממש תעוזה: פתיחת חלל תצוגה חדש, שבין מטרותיו: לחבר את הקהילה המקומית לעולם האמנות ולהפוך למרחב לקידום אמנות. התערוכה הראשונה, ״טוי טוי טוי״, כוללת יצירות של אמנים נהדרים בהם חיימי פניכל, ליאת אלבלינג אמיר תומשוב, ועוד.
