מהנעשה בשטח / זהות גנובה
עוד לפני שנפתח חלל התצוגה החדש 1:1״ מרכז לאמנות ופוליטיקה״, וכבר הוא מעורר דיונים וסערות בפייסבוק. האמת, כבר מעניין. נדירות הפעמים שאירוע אמנותי מייצר איזושהי תגובה. וזה התקציר: האוצרת עדי אנגלמן והאמן עומר קריגר, מייסד תנועה ציבורית (ביחד עם דנה יהלום), ממנה פרש, אמן ואקטיביסט, פותחים חלל תצוגה בעל אג׳נדה פוליטית וללא מטרות רווח. מטרת המרכז, המופעל על ידי עמותת מרסל, ״להרחיב אופקים, לשנות תפיסות עולם, להוביל לשינוי חברתי ופוליטי, ובשאיפה לחירות ודמוקרטיה בין נהר הירדן לים התיכון, ובעולם כולו״. לאורך השנה, כך נמסר, יוצגו בו תערוכות ויתקיימו אירועים רב תחומיים, שיחות, הקרנות ופעולות במרחב הציבורי.
התערוכה הראשונה שתיפתח בחמישי הקרוב, ״אמנות ערבית גנובה״, היא זו שכבר הצליחה לעורר סערה.
בהזמנה שפורסמה בפייסבוק נכתב כי בתערוכה יוצג מבחר של עבודות וידיאו נבחרות מאת יוצרים בעולם הערבי המוצגות ברחבי העולם, שטרם הוצגו בישראל ללא ידיעת האמנים ו״מתוך ידיעה ברורה על מעשה גזלת קניינם זה. באמצעות התערוכה אנחנו מבקשים לקדם מציאות של שיתוף והידברות במזרח התיכון, ללא מלחמות וכיבוש, וללא גבולות. אנו מדמים באמצעותה מצב שלהבנתנו הוא הרצוי והנכון. בחרנו שלא לפרסם את שמות האמנים מתוך ההנחה שלא ירצו להציג בישראל, כחלק מהחרם התרבותי הערבי והבינלאומי על המדינה, כדי לא לכפות עליהם שיתוף פעולה לא רצוי, ובמטרה לחסוך מהם את חרב הביקורת ואת האשמתם בבגידה״.
כן, הודעה תמוהה למדי שלא לקח זמן רב עד שזכתה לתגובות:
״אם האמנות היא ערבית גנובה - אזי האם אתם בהתנחלות?״ כתב רעי דישון, ״מה עם החרם? כלומר, ייתכן שחלק מהאמנים האלה מתנגדים להצגת העבודות שלהם בישראל״, כתבה תמי ריקליס. אירית חמו כתבה: ״נראה לי שכל האמנים מתנגדים...תסביר בבקשה״, וארי ליבסקר הוסיף: ״גם הסרט הערבי ביום שישי הוגש באותה המתכונת״. גלעד מלצר המשיך את קודמיו בשאלה: איך מהלך כזה עומד ביחס להיסטוריה ארוכה של גניבה-אפרופריאציה-ניכוס של אובייקטים, מוזיקה, ונכסי תרבות של הדרום והמזרח על יד הצפון ומהערב? וזאת מבלי להכנס לשאלות של זכויות יוצרים, שימוש ופיצוי הולם״.
קריגר, שאולי לא צפה תגובות שכאלו, שינה את הנוסח אך מבלי לפתור את הבעיה והבטיח כי תשובות לשואלים ולשואלות ינתנו בפתיחה. בקיצור, אולי מדובר בחוסר הבנה ואולי בעוד מקרה של עודף אידאולוגיה, שמבלי משים מפילה בפח גם את האנשים המסורים ביותר (כן, אפילו לאורית קמיר זה קרה השבוע, בראיון המוזר שפרסמה עם ארי שביט בעיתון הארץ).
ולמי שמחכה לתשובות. פתיחה ב-12.7, בשעה 20:00. רח׳ השרון 4, תל אביב.