מהנעשה בשטח / דנה גילרמן
בעידן הדיגיטלי שבו כמעט כל המוזיאונים החשובים בעולם כבר העלו לרשת את אוספיהם האדירים, בארץ הושק השבוע אתר המוזיאונים הלאומי שמתיימר לייצג את האוספים שנמצאים במוזיאונים בארץ. מצד אחד זוהי יוזמה ברוכה ביותר, הגיע הזמן. מאידך היה אפשר לחכות עוד קצת עד שהאתר יפעל כמו שצריך. אני התייאשתי אחרי זמן קצר. האתר כולל 63 אלף פריטים מ-63 מוזיאונים ישראלים (בתחומים שונים) אך כרגע התצוגה בעייתית מאוד וכך גם האפשרויות לעבור מקטגוריה לקטגוריה. פרט נוסף מפתיע ביותר: מוזיאון תל אביב, מהמוזיאונים החשובים בארץ, לא מופיע שם. אז רגע לפני שחונכים אתר באופן כל כך רשמי, ומכריזים עליו כ״חלון הראווה אל אוצרות התרבות הישראלית״, ראוי היה להתגייס קודם כל לפרויקט הדיגיטציה של המוזיאונים, שעולה הון עתק, והיעדר התמיכה והמימון לא מאפשרים לזה לקרות. אחר כך היה אפשר לפתוח את זה בכבוד הראוי.
למשל, בקטגוריה ׳תערוכות׳ (ובה 1086 פריטים) נכנסתי באקראי לתערוכה ״זום 2016״ שהוצגה בעבר בבית אנה טיכו, השייך למוזיאון ישראל. מלבד טקסט קצר אודות התערוכה לא היה חומר נוסף וגם תמונות לא נמצאו שם. לחיצה על לינק לאתר התערוכה במוזיאון הובילה להודעת שגיאה.
באתר יש אפשרות תרגום לאנגלית ואפילו לערבית! כל הכבוד. אולם התרגום לערבית, ברובו, לא ממש קיים, אלא רק בכותרת. לדוגמה: הטקסט הקצר אודות ״זום 2016״ הופיע בעברית, באנגלית ושוב באנגלית תחת כותרת בערבית.
בנוסף, עבודות של אמנים ערבים כמעט ואין, על אחת כמה וכמה שאין ייצוג לשום מוזיאון ערבי (אפילו מוזיאון האיסלאם בירושלים לא מופיע שם). אז נכון שמוזיאון פלשתין החדש שהוקם בביר זית לא ממש מעוניין לשתף פעולה עם המוסדות הישראליים אך אולי היה אפשר לחשוב לשלב את הגלריה לאמנות באום אל פאחם, שצמאה לשיתופי פעולה, ויש ברשותה אוסף גדול של אמנות פלשתינית כחלק מחזונה להפוך למוזיאון בעתיד.