מלים מפוסלות / מורן שוב
כותרת ראשית
מלים: והפעם משהו על משהו מדרכה של האמנות להתאזרח במרחב הציבורי. משהו על האסתטיקה של כרזת טקסט, שקשורה באסתטיקה של דף עיתון. קחו למשל כותרת היסטורית בראש העמוד הראשון של עיתון: "רבין נרצח", "נגמרה המלחמה באירופה", "הוקמה מדינת ישראל". עכשיו דמיינו מודעת אבל; יש להן, למודעות הללו, אסתטיקה מסוימת דומה. אנחנו מזהים אותן ממרחק. בשני המקרים מדובר בטקסט כותרת שמתפקד כמו שלט, כמו תמרור – ואומר משהו באבחה אחת חדה; במלים ספורות המופיעות על לבן באות שחורה גדולה. אחריהן יכולה לבוא תת-כותרת או כותרת-משנה שתוסיף מידע, אבל ההכרזה שבכותרת היא אחת והיא מיד ברורה.
וגם שגודלן של מודעות הטקסט הללו בהשוואה למרחב הציבורי בעיר הוא בסך הכל קטן – עצם הנוכחות שלהן ומופען הצבעוני והצורני עדיין שומר על ההייררכיה שלהן ככותרות גם אם בגודלן הן בסך הכל "כיתובי תמונות" לתופעות במרחב ובזמן.
לא תמיד אנחנו מצליחים להגיד את מה שרצינו לומר. מזל שאנחנו סלחנים. עמודי העיתון והמרחב הציבורי אינם סלחניים כמונו: טקסט במרחב הציבורי חייב להצליח במסר שלו - אחרת מהר מאוד יכסה אותו הטקסט הבא.
תמונה: נובמבר 1918 – כותרות העיתונים בעולם הכריזו War Is Over. חמישים ואחת שנים אחר כך יצאו יוקו אונו וג'ון לנון בקמפיין למען השלום, וההכרזה WAR IS OVER! if you want it, שָבָה ותפסה את מקומה במרחב הציבורי. האסתטיקה – מינימליסטית דומה. והפעם לא רק כמודעות בדמות כותרת ראשית בעיתונים, אלא גם בשלטי חוצות ענקיים ברחבי ארצות הברית ואנגליה. על רצפת הכרזה נוספה חתימתם: "Happy Christmas from John & Yoko".
8 שנים לאחר מכן, ב-20 בנובמבר 1977, עם ביקורו של הנשיא סאדאת בישראל, פרסם האמן מיכאל סגן כהן מודעה בעמוד עיתון "הארץ", בזו הלשון הטלגראפית: "לאנואר סאדאת ומנחם בגין שלום. אם תרצו אין זו אגדה", ולמטה חתם "מיכאל סגן כהן תל-אביב". סגן כהן בוודאי הכיר את הקמפיין של "וור איז אובר" וחווה את העוצמה: שגם אם כאמן לא הצלחת לשנות פוליטיקה עולמית – לפחות זכית להדהד אתיקה במרחב האזרחי. ב-21 בנובמבר, יום עזיבתו של סאדאת את הארץ, העלה דוד טרטקובר את חמישה שלטי החוצות "דרישת שלום" ובערבית: "סלָמָת". בצמתים מרכזיים בתל אביב. כותרת שחורה בת שלוש מלים על רקע הנייר החלק. המינימליזם - מינימליזם של כותרת ראשית בעיתון: "המלחמה נגמרה"; ההכרזה – הזרה לאמירה בלשון חול: "דרישת שלום" (ובערבית: סלָמָת).
ולעניין כותרת המשנה: אצל סגן כהן זו היתה "אם תרצו אין זו אגדה" שמקבילה ל"איף יו וואנט איט" של אונו ולנון שלא רק הגיב ל"יס יו כן" הכל-אמריקאי, אלא גם ירש את בנימין זאב הרצל, שמצדו בוודאי ירש הכרזה אחרת דומה. וזאת יש לדעת – הכרזות, אין מה לחדש בהן – הן עוברות בירושה.
מורן שוב היא אוצרת ההקמה של בית לעברית, ראשון לציון - מרכז לעברית כשפה וכתרבות