חוכמת רחוב
מלים: דברי השבח שבהם מברך בִּלעם את בני ישראל, בשעה שהוא מתבונן ומתפעל ממחנם מלמעלה, ממרום הרי מואב, נפתחים במשפט: "מַה-טובוּ אהָלֶיךָ, יַעֲקב; מִשְׁכְּנותֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה). רש"י מפרש שבמסעם במדבר הקימו בני ישראל את אוהליהם כך שמעולם לא עמד פתח אוהל אחד מול פתח אוהל אחר, וכך שמרה כל משפחה על פרטיותה. כלומר, על פי רש"י, מדובר בחוכמה אדריכלית: שמירה על פרטיות ואינטימיות אל מול יחסי הגומלין הנכפים, באופן טבעי, במרחב ציבורי.
"עיר" באכדית היא אָלֻ - מחנות אֹהלים שנקבעו להיות עיר; ובשומרית, "עיר" היא אוּרוּ, כמו העיר אוּר המסופוטמית, שממנה יצא אברהם אבינו למסעותיו.
תל אביב הוא שמה העברי של העיר האכדית-בבלית תִיל אָבּובּו: "וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר" (יחזקאל ג, טו). גולת תל אביב היא שריד = תל שנותר לאחר השיטפון או המבול (אָבּובּו באכדית) שהחריב את פני האזור. גם המלה "להחריב" מקורה אכדי: חֻרִבְתֻ מובנו "מִדְבָּר". מדבר נוצר כאשר חרבים המים מעל פני הארץ. במובן זה, להחריב הוא לייבש. מעיין חרב הוא מעיין שְיָבַש; פת חרבה היא פת יבשה.
רוב רובם של מקומות היישוב בעולם העתיק התנחלו לצד נחלים או מקורות מים אחרים.
בין המלים שאפשר למצוא במפה: שמים, גפ (גוף), זִכּרֹנ (זכרון), כִּכָּר, מזרקה, סנדל, שומרמ (שומרים), שמ (שם), הצגה, רצפ (רצפה), חנ (חניון), כספמט (כספומט), צִפֹּר, זקנה, רצח, פקח, אֹפניִם, בנין, פֹּעל, קניֹנ (קניון), מֹפע, חניֹנ (חניון), לשנ (לשון), שפה, שפתֹנ (שפתון), עִתנ (עיתון), חֹפ (חוף), מצִל (מציל), צֶל, פח, אלתרמנ (אלתרמן), רבנ (רבין), עִרִיה, מערב, בִּאָלִק (ביאליק), שִרָה (שירה), ספרֻת (ספרות), זֹנֹת (זונות), זְמָנ (זמן), תחנה, ספסל, שלט, פקק, זהמ (זיהום), חלמ (חלום) - ואז מתברר שבכל זאת קיימת חוכמת רחוב ונרקמים קשרי גומלין בין המלים; כפי שיקרה במרחב הציבורי; כפי שקרה כששדרת רוטשילד בתל אביב, בקיץ 2012, מלאה אוהלים.