על הציירת שהקדימה את זמנה / קרן ענבי
לפני הפנתאון הגברי האבסטרקטי, שבראשו עמדו קנדינסקי, מאלוויץ׳ ומונדריאן הייתה הילמה אף קלינט, שיצרה כמעט בסתר ציורים פורצי דרך. נזהרת מלחלוק את ציוריה עם העולם, היא הורתה לחשוף אותם רק לאחר שיעברו עשרים שנים ממותה ב-1944. התערוכה Paintings for The Future במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק מציגה את עבודותיה ותהליכי יצירתה באופן מקיף והיא התערוכה הראשונה הגדולה ביותר עד כה שמוקדשת לאף קלינט בארה"ב.
אז מי בעצם הייתה הילמה אף קלינט? ולמה אנחנו לא לומדים עליה בתולדות האמנות לצד אמני המופשט המרכזיים של המאה העשרים? לצפייה בתערוכה שחושפת הישגים אמנותיים פורצי דרך מתלוות שאלות רבות הקשורות להיבטים מגדריים בתולדות האמנות, כמו גם להיבטים מיסטיים ורוחניים מורכבים שציוריה הם ייצוג חזותי שלהם. למרות אותם נושאים מסתוריים שעלולים לסחוף את הצופה לפיקנטריה פופולארית, כוחה של התערוכה טמון בחקר הצורה והצבע ובהתפתחות המופשט. הציורים, הרישומים והמחברות מבטאים חיפוש עמוק ומרתק אחר הניסיון להבין, לפרק ולהרכיב מחדש את מדיום הציור.
הילמה אף קלינט (1862-1944) הייתה ציירת ומיסטיקנית שבדית, שחלק ניכר מעבודתה המופשטת קדם לקומפוזיציות הראשונות האבסטרקטיות של קנדינסקי. היא השתייכה לקבוצה שנקראה 'החמש', מעגל של נשים שחלקו אמונות מיסטיות וריטואליים כמו סיאנס במטרה ליצור קשר עם מה שהן כינו "מאסטרים גבוהים".
כשאף קלינט החלה ליצור ציורים אבסטרקטיים רדיקליים בשטוקהולם ב-1906, טרם נראו כאלו ציורים נועזים, צבעוניים ושאינם מתייחסים לעולם פיזי ספציפי, שנים לפני שקנדינסקי, מונדריאן ואחרים עשו את הצעדים הראשונים לייצוג הצורה והצבע כתוכן. בזמן שרבים מהמניפסטים היותר ידועים שלה התפרסמו וזכו לתפוצה רחבה, אף קלינט שמרה על ציוריה פורצי הדרך באופן פרטי ביותר והציגה אותם לעיתים נדירות. משוכנעת שהעולם עדיין לא מוכן להבין את עבודתה, היא קבעה שהם יגנזו למשך עשרים שנה לאחר מותה. בסופו של דבר הם נשארו מוסתרים עד 1986, שמונים שנה אחרי שהתחילה למעשה את מחזור ציוריה החשוב והמונומנטלי The Paintings for the Temple מהשנים 1906-1915
חלק ממה שמאפשר את מה שאנחנו רואים היום קשור לעובדה שמתחילת הקריירה שלה בשנות השמונים המאוחרות של המאה ה-19, אף קלינט צעדה בדרך אמנותית מסורתית וביססה את עצמה היטב בשטוקהולם כציירת נופים ופורטרטים מוערכת. במקביל הפכה למעורבת בקשת רחבה של הוראה דתית ותורת הנסתר, כולל ספיריטואליזם, תיאוסופיה (חקר טבעו של היקום ומקומה של האנושות בו כאחווה דתית כלל-עולמית) ורוסיקרוציאניזם (חקר חוקי המטפיזיקה ששולטים ביקום). היא שמרה על הפרדה בין שתי המחויבויות הללו - אמנות ורוחניות - עד 1906, השנה בה החלה לצייר את 'The Paintings for the Temple'. סדרת עבודות זו סימנה את פריצת הדרך שלה במעבר מפיגורטיביות לנושאים רוחניים. חלק מהמקורות לציורים הללו היא ייחסה לחוויות טרנסצנדנטיות רוחניות שעברה.
כשהשלימה את מחזור הציורים The Paintings for the Temple ב-1915, הוא כלל 193 ציורים ועבודות על נייר. חזונה היה להציג את הפרויקט במקדש רב קומות כשמחבר ביניהן שביל ספירלי, בדומה לגוגנהיים כפי שעיצב אותו פרנק לויד רייט שאף חשב עליו במושגים של מקדש לרוח האדם. הצפייה בעבודותיה של אף קלינט תוך כדי הליכה במסלול הספירלי העולה של המוזיאון מייצרת חוויה משלימה של הלימה בין תוכן, צורה וחלל ומממשת את תקוותה הגדולה שעבודותיה יוצגו במקדש עגול.
בין השנים 1908-1912 אף קלינט עשתה הפסקה בעבודתה על סדרת The Paintings for the Temple כדי לטפל באמה שהתעוורה. כאשר המשיכה את הפרויקט היא שינתה את גישתה לציור ובמקום לחוות רוחניות בזמן שהיא מציירת, היא פירשה וציירה מסרים שקיבלה. הסגנון שלה השתנה לאיקונוגרפיה דתית גלויה, הצורות הפכו למודגשות והופיעו בהן פחות קווים חופשיים. נושאים רוחניים תורגמו למבנים שמשלבים רבים מהמוטיבים המוקדמים שלה כמו ספירלות, צמחים חיות אבסטרקטיות ודמיוניות שנגזרות ממחקרים מדעיים וממערכות אמונה אזוטריות. בסדרת העבודות In The Tree of Knowledge אף קלינט משתמשת באסטרטגיות האלו כשהיא מציעה חזון פרשני על הנרטיב התנ״כי של גן העדן.
בעשורים שלאחר מכן ועד למותה ב-1944 בגיל 81 בתאונת חשמלית אף קלינט המשיכה לפתח את שפתה הציורית האבסטרקטית: צורה וסדרתיות דרך נושאים רוחניים, תוך כדי השקעת מאמצים רבים שסדרת ציוריה המרכזית תהיה מובנת בעתיד. לשם כך יצרה תכניות מפורטות לתכנון המקדש בו הן אמורות להיות מוצגות, קיטלוג של כל עבודותיה ורשימות שכתבה. למרות דרישתה שעבודותיה יוצגו עשרים שנה לאחר מותה, לקח יותר מארבעה עשורים לחשיפה רחבה לקהל ולפריצת דרכה הציורית כאמנית מודרניסטית בעלת השפעה על אמנים עכשוויים.
התערוכה מרתקת כמעט בכל מובן. היא מספרת לנו סיפור על אמנית אישה שהקדימה את זמנה מבחינת יחסיה עם תולדות האמנות. אין הרבה אמנים ובוודאי שלא אמניות שפעלו בתחילת המאה העשרים ושלמרות שעבודתם נגנזה לתקופות כה ממושכות היא מצאה את דרכה למוזיאונים המובילים בעולם. סיפורה של אף קלינט מעלה מחשבות רבות על השפה הציורית האבסטרקטית המרתקת שפיתחה לצד מחשבות מתבקשות על גלגולה וחייה העצמאיים של יצירת האמנות לאחר מותו של אמן.
המסתורין והפליאה הם חלקים בלתי נפרדים מהצפייה בתערוכה. הם קיימים בעבודות עצמן שעוסקות בעולמות רוחניים, בסיפור חייה של האמנית, בדמותה יוצאת הדופן ובדרך הבלתי רגילה שעשו העבודות להכרה האמנותית הראויה להן. בהחלטתה של אף קלינט לגנוז את עבודתה למען הדורות הבאים היא מתגלה באור חדש כאמנית של זמנה ומעבר, מנווטת את ההתקבלות העכשווית של עבודותיה להזדמנות נדירה לחשיבה אחרת על ההיסטוריה של האמנות. התערוכה מתמזגת עם תפיסת העולם המרכזית של הגוגנהיים: להמשיך לחקור ולפרש את האמנות המודרנית לעיתים באור חדש. הישגיה של אף קלינט קוראים לקריאה מחודשת של הסיפור המוכר על התפתחות האבסטרקט בתחילת המאה העשרים. התערוכה היא צעד חיוני ומכריע בתיקון הסיפור, בהערכה מחדש של ציר הזמן ודמויות המפתח שמככבות בו, כמו גם הגורמים שעיצבו את המסלול הגיאוגרפי, המגדרי, והאינטלקטואלי של התרבות החזותית.
.
הילמה אף קלינט, Paintings for the future, מוזיאון הגוגנהיים, ניו יורק עד ה- 3 בפברואר, 2019
צילומים: קרן ענבי