צ׳ט עם מילנה גיצין-אדירם
בימים אלו יוצא לדרך ״זומו״ - המוזיאון הנייד הראשון בישראל - שיזמה ומנהלת האוצרת מילנה גיצין-אדירם.
מה תלוי אצלך בבית?
בעיקר עבודות שקניתי או קיבלתי מאמנים שעבדתי איתם לאורך השנים. העבודה שאני הכי קשורה אליה היא העבודה האחרונה שקניתי מלאה ניקל לפני מותה.
מי האמן או האמנית האהובים עליך?
זו שאלה מורכבת. כמעט בכל יום יש אמן אחר שהוא או היא האהובים עלי ביותר. אני חושבת שהאמן שחוזר הכי הרבה פעמים לראש הדירוג המאוד לא סדור הזה הוא ברנט ניומן. הוא עובד בעת ובעונה אחת גם על האינטלקט וגם על הרגש שלי.
עם איזו דמות היית רוצה לשתות כוס בירה?
אני אלך על הקליק ביט ואגיד מירי רגב. אני חושבת שיש לנו הרבה על מה לדבר...
איזה ספר יש לך ליד המיטה?
את האמת, "אייבי ובין" זו סדרת ספרים שאני מקריאה לבת שלי לפני שאני נרדמת לצידה... אלה אחלה ספרים, שמצחיקים ומרתקים גם אותי... הייתי רוצה לקרוא יותר, אבל זה פשוט לא קורה.
באיזו תקופה אמנותית היית בוחרת לחיות?
הייתי רוצה לשבת ליד הפסל שעשה את האחים מדלפי, יש שם את הבסיס של הכל.
מה זה המוזיאון הנייד הראשון בישראל
זומו הוא מוזיאון זמני שיסתובב בכל רחבי הארץ ויציג אמנות עכשווית בערי הפריפריה. אנחנו יוצאים לדרך מתוך אמונה בסיסית שאמנות מגיעה לכולם. בכל עיר או עירייה שאליה נגיע נקים פביליון יחד עם הקהילה, שיתחבר למבנה קיים, ונציג בתוכו כ-20 עבודות אמנות שחלקן עבודות קיימות וחלקן עבודות שאותן יצרו במשותף אמנים וקהילה. זומו הוא מוזיאון שפוגש קהילה – הוא לא בא ״לחשוף" אמנות לתושבי הפריפריה, אלא מבקש לשוחח עם הקהילה בשפת האמנות והתרבות, מתוך אמונה שהשפה הזו היא הדרך היחידה לחולל שינוי בישראל.
איך נולד הרעיון?
כבר כמה שנים שאני מסתובבת עם תחושה שמה שהכי חסר בארץ זה תרבות. במובן הרחב של המילה. זומו, שעבר לא מעט גילגולים לאורך השנים, הוא הניסיון שלי להפוך את התרבות ואת השפה התרבותית ששגורה בפי ובקרב המעגל הקטן מדי של "שוחרי התרבות" לשפה מדוברת בישראל. זה לא תהליך פשוט, וזה לא מתחיל ונגמר בזומו, אבל זומו הוא מה שאני וכל הצוות שהצטרף אלי לחלום יכולים לתרום.
במה תעסוק התערוכה הראשונה?
זומו לא יציג תערוכות במובן המקובל של המילה. בכל מקום שאליו נגיע נציג תערוכת אמנות שקשורה למקום ונובעת ממנו. העצירה הראשונה בירוחם תתמקד בזהות, אבל התחנה הבאה יכולה לעסוק בדיוק באותו הנושא או במשהו אחר לגמרי, זה תלוי לחלוטין בחומרים שנקבל ונספוג מהמקום שאליו נגיע.
איך את רואה את היחסים בין מרכז ופריפריה והאם היום עדיין צריך להשתמש במושגים אלה?
מבחינתי אין מרכז ופריפריה. אנחנו רואים את זומו כמו ספסל שמציע נקודת מפגש ושיח שווים. זה לא עוד פרויקט של "אמנות יוצאת לדרום", זה באמת פרויקט שמנסה ושואף ליצור שפה משותפת ושווה לגמרי.
מה חסר בשדה האמנות בארץ?
אני הולכת להגיד משהו שבטח יקומם עלי את שדה האמנות בישראל, אבל התשובה שלי בכל זאת תהיה אחריות. יש אמנים ומוסדות פרטיים שעושים, והרבה, אבל הגופים הגדולים בתחום מציגים אמנות (מעולה אגב) לשוחרי אמנות. הם לא מרגישים, או לפחות לא מביאים לידי ביטוי, את האחריות שיש לשדה האמנות על השיח במדינה ואת הרצון שלהם לקחת יותר אחריות על עיצוב השפה הזו.
אם מירי רגב היתה ממנה אותך ליועצת שלה מה היית מייעצת לה לעשות בתחום האמנות הפלסטית?
האמת, אני לא חושבת שהשרה צריכה להתעסק באמנות פלסטית או בכל תחום אחר של אמנות. התפקיד שלה, לדעתי, הוא לאפשר כלכלית ולהעניק תמיכה לוגיסטית לכל אמנות לשגשג. והתפקיד המשמעותי ביותר הוא להפיץ בכל הכח את האמנות לכל מקום - גם בשטחים וגם בישובים ערביים - כדי שכולנו נדבר יחד בשפת התרבות.