מופשט. ביטוי אמנותי בדו-ממד או בתלת-ממד שבה השפה החזותית של צבע, כתם, קו, אור, צל וחומר יוצרים קומפוזיציה שרחוקה בדרגות שונות מייצוג של מסמן קונקרטי בעולם (אובייקט, סובייקט חי, סצנה, נוף, או קומבינציה שלהם). האמנות המערבית וזו של העולם הנוצרי, עסקה במשך קרוב לאלף שנים בפיתוח מענים שונים לסוגיית ייצוג מדויק ככל הניתן של הנראה בעולם. ביחד עם שינויים אחרים בציור (בנושאים, בסגנונות, בטכניקות), אחד המהלכים המרכזיים של האמנות המודרנית במערב בתחילת המאה העשרים היה הפשטה: תהליך ההתנתקות מהדימוי הקונקרטי ועד לדימוי המופשט לגמרי.
למהלך היו כמה תקדימים במאה ה-19, והחשובים שבהם הם הנוקטורנים של הצייר האמריקאי ג'יימס ויסלר, וציורי הסערות של הבריטי ויליאם טרנר. כמו כן, יש לזכור שהאמנות המוסלמית, שאסרה על דימויי גוף, פיתחה מסורות בנות מאות שנים של ערבסקות, דוגמאות גיאומטריות והפשטות של עולם הצומח. נהוג לראות גם בציורים ה"פילוסופיים" הדאואיסטיים בסין של המאות ה-13-11, שעיקר הדימוי שלהם הוא שליטה, ארגון ושחרור של כתמי דיו, תקדימים היסטוריים מהמזרח הרחוק.
עם זאת, נהוג למקם את "קו הזינוק" של מהלך ההפשטה בסביבות סוף העשור הראשון של המאה ה-20 בכמה מוקדים באירופה. ברוסיה, בצרפת, בהולנד, באיטליה, בצ'כיה ובגרמניה, החלו אמנים רבים לחפש שפה ציורית חדשה, ונעו בשני מסלולים מרכזיים: הפשטה גיאומטרית (או הנדסית) שבאה לידי ביטוי בכינוס של הציור לצורות הנדסיות, ברציונליות ובסדר מחושב, לעומת הפשטה אורגנית, כתמית, אינטואיטיבית ואקספרסיבית. מרבית האמנים כמעט בכל תנועות האמנות וזרמי האוונגרד משנת 1960-1910 באירופה, ומאוחר יותר בארצות הברית, היו מעורבים ברמה זו או אחרת בפיתוח שפת המופשט לזרמיה וגווניה השונים.
בשנת 1936 אצר אלפרד בר, האוצר המייסד של MoMA בניו יורק את אחת התערוכות החשובות במאה ה-20, "Cubism and Abstract Art", ובה הציג את האמנים המרכזיים של המהלך אותו הוא - כמו גם מבקר האמנות החשוב קלמנט גרינברג - ראו כמרכזי והמכונן של המודרניזם.
בין הציירים המזוהים עם מסורת ההפשטה נמנים: פרנטישק קופקה, וסילי קנדינסקי, קזימיר מלביץ', פיט מונדריאן, נטליה גונ'צרובה, תיאו ואן דוסברג, רובר דלונה, לובוב פופובה, ולדימיר טאטלין, פול קלה, קורט שוויטרס, יוזף אלברס, יוהנס איטן, פרנאן לז'ה, ג'קסון פולוק, רוברט מדרוול, מארק רותקו, פרנץ קליין, ברנט ניומן. בין הפסלים נזכיר את קונסטנטין ברנקושי, ז'אן ארפ, הנרי מור, אנתוני קארו, נאום גאבו, אלכסנדר קלדר, איסמו נוגו'צי ודייוויד סמית.
