ייצוג - Representation

דבר הבא במקום דבר אחר תוך שמירה על קשרי משמעות. מאחר והכרת המציאות אינה אפשרית שלא דרך תיווך מושגי, כל תפיסה מתקיימת דרך ייצוג, אם כי הייצוג לעולם אינו חופף את המציאות אשר הנה רחבה ומורכבת יותר מכל ייצוגיה החלקיים. ייצוג אינו חד-משמעי: הוא תלוי תרבות ונסיבות, ולכן כל ייצוג הוא גרסה מסוימת של תפיסת המציאות.

מקובל, על-פי צ'ארלס פֶּרְס (Peirce) להגדיר שלושה אופני ייצוג כדלקמן:

1. הייצוג האיקוני (iconical)- הקרוי לעתים מימטי - כאשר הייצוג דומה לדבר שאותו הוא מייצג, כמו דיוקן או ציור נוף.
2. הייצוג ההוראתי- (indexical)  כאשר דבר מסמן דבר אחר על-ידי סמיכות נסיבתית (עשן המסמן אש, או מילת יחס המייצגת תוכן אחר שאף הוא ייצוג, מבלי לחזור עליו וללא תוכן עצמאי, כגון "כך", "זה" וכדומה).
3. הייצוג הסימבולי (symbolic) - מילה שהיא סימן שרירותי מוסכם, תמונה מוסכמת כגון ציור עץ גנרי המסמל את מושג העץ, מטפורה ויזואלית כגון היונה המסמלת שלום.

עם התפתחות התיאוריות הסמיוטיות במאה ה-20 גבר העניין בשאלת הייצוג.
פרדינן דה סוסיר ((de Saussure טבע את המונחים "מסמן (signifier) "ו"מסומן" (signified) המהווים מושגי מפתח בהבנת היחס לייצוג באמנות המודרנית והעכשווית. המסמן הוא צליל, דימוי או מחווה המוצמדים באופן שרירותי למסומן שהוא תבנית מושגית. ה"רפרנט" (referent) הוא האובייקט המציאותי אליו מתייחסת התבנית המנטאלית. המשמעות קיימת ביחסים בין המסמנים, ללא נגישות למציאות. לכן, כל תפיסת עולם או תפיסת מציאות היא יצירת אנוש ואינה יכולה להתיימר לייצג אמת או את המציאות לכשעצמה. בזאת, ויחד עם התפתחות הצילום, התמעט התפקיד המימטי של האמנות לטובת התפתחות האקספרסיביות והמושגיות בעולם האמנות המודרני.
האמן המזוהה ביותר עם הדיון בשאלת הייצוג הוא רנה מגריט. העבודה המצוטטת ביותר בהקשר זה היא "La Trahison des images" או בשמה המוכר:"Ceci n'est pas une pipe"  ("זו לא מקטרת").