הפנינג – התרחשות – הינו סוג של מיצג, אירוע או מצב שמוגדר על-ידי מתכנניו כיצירת אמנות. את המושג טבע האמן האמריקאי אלן קפרו (Kaprow) בשנת 1957, והוא תיאר מגוון רחב של פעולות מיצג שבוצעו במהלך העשור וחצי הבאים ברחבי העולם. בניגוד לתיאטרון שבו מושם דגש על עלילה, התפתחות ודמות, ובניגוד למיצג שבו קיים חיץ בין המציג (שעליו הפוקוס) לבין הקהל, בהפנינג הדגש הוא על אינטראקציות, פעולות והשתלבות או התנגדות למרחב ולאובייקטים והאנשים שבו. למרות המנעד הרחב של הפנינגס, כולם מתחילים מסקריפט – תסריט, מתכון, מתווה כלשהו שמנחה את המשתתפים במהלכים הרצויים, ובדרך כלל משאיר מנעד רחב לאלתור, תוספות והחסרות. הפנינג יכול לקרות בכל מקום ובכל שעה, מגלריה ובמה ועד רחוב, חצר, מסיבה, חלקת יער ועוד. הפנינג מזמין זליגה בין קהל למשתתפים, ובין האמנות לחיים. בין האמנים והקולקטיבים המרכזיים שעשו הפנינגס: קפרו, איב קליין, נאם ג'ון פייק, דיק היגינס, שרלוט מורמן, ז'אן ז'אק לבל, יוזף בויס, קרולי שנימן, קלאס אולדנבורג, לוקאס סמאראס, וולף ווסטל וג'ון קייג'.
